שוב ושוב פונים אליי צופים ומאזינים להרצאותיי בשאלה, כיצד ייתכן שהפחמימות הן האשמות בשיבוש שומנים הדם, שהרי למדו תמיד שהפחמימות אשמות בשיבוש סוכר הדם? ותשובתי נותרה כפי שהייתה בעשור השנים האחרונות - עודפי הפחמימות בתזונה המערבית הם הם האשמים בכל תסמיני התנגודת לאינסולין (טרום סוכרת), הסוכרת, שיבוש שומני הדם (היפרליפידמיה), טרשת העורקים ומחלות הלב וכלי הדם.
במשך שנים רבות הצעתי ואף דרשתי להפחית ל- 35 אחוזים את כמות הפחמימות בתזונה ולהעלות את כמויות השמנים הטובים והחלבונים. המימסד בארץ ובעולם לא שעה לקביעות המדעיות והמשיך להמליץ על תזונה שבה הפחמימות מהוות מעל 50% מהקלוריות היומיות והדבר הוביל כמובן לדהירה של מחלות לב וכלי דם, למרות שכולנו נזהרנו משומנים רוויים ומכולסטרול.
את המגמה הזו נגד צריכת יתר של פחמימות ונגד הפחתה דרסטית של כמויות השומן הרווי "הטוב" הנצרכות מידי יום ביומו, הוביל העיתון Scientific American בגליונו שהופיע בשנת 2010 בו היטיב לסכם את הסוגיה הסבוכה הזו. עברו כבר 12 שנה מאז פורסם מאמר מפתח זה, אבל מאז ועד היום הלכו ורבו הפרסומים המדעיים המוסיפים עוד ועוד תמיכה לקו המנחה הראשי של המאמר החשוב הזה. להלן תרגום מילולי מדוייק של מאמר המפתח הזה אשר רבים ראו בו הגרעין החשוב ביותר בעיצוב התפיסה התזונתית המודרנית (ראו הערה בסוף העמוד):
''אִכלו פחות שומנים רוויים!'' זה היה המסר של ממשלת ארצות הברית לציבור ב- 40 השנים האחרונות. מאז שנת 1970 נשמעו האמריקנים למסר והפחיתו את הצריכה היומית של קלוריות שמקורן בשומן רווי. אולם, בתקופה הזמן הזאת הוכפל שיעור השמנת היתר, שולש שיעור התחלואה מסוכרת, ואילו מחלות הלב הן עדיין גורם התמותה מספר אחד בארה''ב.
שטף של מחקרים חדשים, וביניהם ניתוח-על (Meta-analysis) של 24 מחקרים מובילים, מורה כעת על הסיבה: ייתכן שהחוקרים הצביעו על החשוד הלא נכון. אפשר שפחמימות מעובדות, שאמריקנים רבים אוכלים אותן היום במקום שומן, מגבירות אף יותר ממנו את הסיכון להשמנת-יתר, לסוכרת ולמחלות לב – ממצא שיש לו השלכות כבדות משקל על הנחיות התזונה החדשות הצפויות להתפרסם השנה.
בחודש מארס 2010 התפרסם בכתב העת האמריקני המוביל לתזונה קלינית (American Journal of Clinical Nutrition) מאמר מקיף הכולל ניתוח של נתונים ממחקרים רבים ושונים. במחקר-על זה בדקו את הזיקה בין צריכת המזון היומית המוצהרת של כמעט 350,000 איש ובין הסיכון שיחלו במחלה במערכת הלב וכלי הדם על פני תקופה של 5 עד 23 שנים. הניתוח, שנערך בפיקוחו של רונלד מ' קראוס, מנהל המחקר בטרשת העורקים במכון המחקר של בית החולים לילדים באוקלנד, לא מצא שום קשר בין כמות השומן הרווי שנצרך ובין הסיכון ללקות במחלת לב וכלי דם.
הממצא הזה מצטרף למסקנות אחרות שעלו בשנים האחרונות, המערערות על הדעה הרווחת ששומן רווי מזיק ללב כי הוא מעלה את רמת הכולסטרול הכוללת. הדעה הזאת ''מבוססת במידה רבה על השערות שאינן נתמכות בנתונים,'' אומר קראוס.
אחד הפגמים בהלך המחשבה הישן הוא ש''רמת הכולסטרול הכוללת אינה מדד טוב כל כך לרמת הסיכון,'' אומר מאיר שטמפר, פרופסור לתזונה ואפידמיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד. השומן הרווי אמנם מעלה את רמת הכולסטרול ה''רע'' (LDL) בדם, אבל הוא גם מעלה את רמת הכולסטרול ה''טוב'' (HDL).
בשנת 2008, פירסמו שטמפר וחוקרים אחרים מחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי לרפואה של ניו אינגלנד (New England Journal of Medicine) ובו עקבו במשך שנתיים אחר 322 נבדקים הלוקים בהשמנת-יתר מתונה. בשנתיים האלה הקפידו הנבדקים על אחד משלושה משטרי תזונה: א. דיאטה דלת שומן עם הגבלה על כמות הקלוריות, המבוססת על ההנחיות של ''עמותת הלב האמריקנית''; ב. דיאטה ים תיכונית עם הגבלת קלוריות, עשירה בירקות ודלה בבשר בקר; ג. דיאטה דלת פחמימות, בלי הגבלת קלוריות. המימצאים: אף על פי שהנבדקים שהקפידו על הדיאטה דלת הפחמימות אכלו הכי הרבה שומן רווי, היחס בין הכולסטרול ''הטוב'' לכולסטרול ''הרע'' היה הטוב ביותר אצלם, והם הפחיתו כפליים ממשקלם יחסית לנבדקים שאכלו מעט שומן.
הממצאים של שטמפר לא זו בלבד שהם מרמזים ששומן רווי הוא לא נורא כל כך, הם אף מלמדים שאולי הפחמימות מזיקות יותר ממנו.
במחקר אחר שבו השתתף שטמפר, שהתפרסם ב-1997 בכתב העת של האגודה האמריקנית לרפואה, בדקו 65,000 נשים ודירגו אותן על פי צריכת פחמימות קלות לעיכול ולהטמעה, כלומר פחמימות עם מדד גליקמי גבוה. הם מצאו שהסיכון של נשים ב-20% העליונים בדירוג הזה, כלומר אלה שצרכו הכי הרבה פחמימות קלות לעיכול, לחלות בסוכרת מסוג 2 היה גדול ב-47% מנשים ב-20% הנמוכים של הדירוג. ונתון חשוב לא פחות: כמות השומן שאכלו הנשים לא השפיעה על הסיכון לחלות בסוכרת.
מחקר שנערך בהולנד ב-2007 והתפרסם בכתב העת של הקולג' האמריקני לקרדיולוגיה בחן 15,000 נשים ומצא שנשים בעלות משקל עודף ברביעון הגבוה, כלומר אלה שצרכו ארוחות עם מדד גליקמי ממוצע גבוה ביותר (זהו אומדן שמביא בחשבון את גודל המנה) מצויות בסיכון גבוה ב-79% לפתח מחלה של כלי הדם הכליליים לעומת נשים דומות ברביעון התחתון. חלק מן ההסבר למגמות האלה יכול להיות אפקט הנדנדה שיש לפחמימות בעלות מדד גליקמי גבוה על רמת הגלוקוז בדם. התנודות האלה עלולות להמריץ ייצור של שומנים ולעודד התפתחות דלקות, להגביר את צריכת הקלוריות הכוללת ולהפחית את הרגישות לאינסולין, אומר דייוויד לודוויג, מנהל התכנית לטיפול בהשמנה בבית החולים לילדים של בוסטון.
האם התפיסה העדכנית בעניין שומנים ופחמימות תתבטא בהנחיות התזונה הפדרליות לציבור האמריקני ב-2010 (הנחיות המתעדכנות אחת לחמש שנים)? הדבר תלוי במהימנות הראיות, אומר רוברט צ' פוסט, סגן מנהל המרכז למדיניות תזונה ועידודה של משרד החקלאות האמריקני. ממצאים ''מבוססים פחות מצורפים לרשימת המטלות הדורשות מחקר נוסף.'' כרגע, מסביר פוסט, המסר העיקרי של הרשויות לציבור האמריקני הוא לצמצם את צריכת הקלוריות בכלל, בלי קשר לסוג המזון. ''אנחנו סבורים שהמסר לצרכנים צריך להיות קצר, פשוט ולעניין,'' הוא אומר.
סוגיה נוספת שעומדת לפני הרשויות המפקחות, מציין שטמפר מהרווארד, היא ש''תעשיית המשקאות הממותקים מפעילה שדולה חזקה מאוד ומנסה להטיל ספק בכל המחקרים האלה.''
איש אינו אומר שכולם צריכים להתפטם עכשיו בשומן רווי, גם אם הדבר נשמע מפתה. יש סוגים של שומנים בלתי רוויים, כמו אלה המצויים בדגים ובשמן זית למשל, שיכולים להגן מפני מחלות לב. יתרה מזאת, יש פחמימות עתירות סיבים מסוימות שאין ספק שהן בריאות לגוף. אבל ייתכן שבסופו של דבר יתברר ששומנים רוויים כמעט אינם משפיעים בהשוואה לפחמימות ולסוכרים מעובדים המצויים למשל בדגני בוקר, בלחם, בפסטה ובעוגיות.
''אם מפחיתים את צריכת השומן הרווי ומחליפים אותו בפחמימות עם מדד גליקמי גבוה, לא רק שאין בזה תועלת, ייתכן שזה אפילו מזיק,'' טוען לודוויג. בפעם הבאה שתאכלו טוסט עם חמאה, הוא אומר, תחשבו על כך שהחמאה היא בעצם המרכיב הבריא בו. ------
עד כאן מתוך הכרך של חודש מאי 2010 של העיתון ''סיינטיפיק אמריקן''. תרגום לעברית הופיע גם בסיינטיפיק אמריקן ישראל זמן קצר לאחר מכן. האם יש עוד מה להוסיף?
תוכן המאמר הזה מסכם בצורה מעולה את המסרים שהעברתי בעשרים השנים האחרונות, בכל פורום, בכל קורס. כמה קיתונות של ביקורת ספגתי מפי המומחים בגרוש, למרות שחזרתי וטענתי בכל השנים הללו שכל קביעותי מבוססות על מדע ולא על דעות, על עובדות מדעיות חותכות וחד משמעיות ולא על מיתוסים שגויים. סופה של האמת לנצח גם לגבי כל המיתוסים השגויים שהפכו לחלק מהנחיות התזונה המודרניות. במשך שנים רבות ניהלתי מלחמת חורמה נגד המרגרינה והשמנים המוקשים (''שומני טרנס'') והנחיתי להעדיף חמאה (שבכלל אין בה שומנים רוויים רעים אלא רק טובים... זוכרים את ההרצאות???), והמסרים שלי התקבלו לעיתים קרובות כדעות שלי ולא כמדע טהור, עד שהעתון היוקרתי New England Journal of Medicine יצא בקול תרועה רמה נגד השמנים הצמחיים מכילי שומני טרנס וכינה אותם ''המזון הרעיל של המאה''. רק אז הסכימו כולם לדעתי, שהיא תמיד דעת המדע ולא דעה אישית שלי.
