top of page

מכוני מחקר והוראה

עודכן: 30 במרץ 2023


קוראים רבים פנו אלינו בעבר בשאלה האם שמן הדקלים, שמופיע במרכולים לקראת פסח, הינו ראוי למאכל והאם הוא מתאים לבישול, אפייה ו/או טיגון? התשובה המפורטת מופיעה כאן שוב תוך דגש שהשמן בריא בכל ימות השנה ולא רק בחג הפסח.


אכן. אפשר ורצוי להשתמש בשמן דקלים, לא רק במהלך חג הפסח אלא גם בכל ימות השנה. זאת בנוסף להמלצה הרגילה להשתמש בקביעות בשמן הזית. נזכיר את העובדות החשובות ביותר המוכיחות כי שמן הדקלים הינו בריא ביותר לשימוש יומיומי:

א. שמן דקלים מפיקים בדרך כלל מהפירות של דקל אפריקאי מיוחד הקרוי דקל השמן, שמנון (African oil-palm).

ב. שמן הדקלים הינו השמן הנפוץ ביותר בעולם, יותר מאשר שמן זית וגם יותר משמן קנולה. במזרח הרחוק הוא מהווה השמן העיקרי לבישול והוא מיוצר בעיקר ע''י מדינות כמו אינדונזיה ומלזיה. ישנן עדויות לכך שהשמן נמצא בשימוש כבר למעלה מ- 5000 שנים ברציפות.

ג. שמן הדקלים מופיע בארץ לקראת הפסח בעיקר משום שהוא ראוי לשימוש גם על ידי אלו המקפידים שלא לצרוך קיטניות בימי הפסח.

ד. קיימים שני סוגים עיקריים של שמן דקלים: 1. שמן דקלים = Palm oil שמן שמופק רק מציפת הפרי, על ידי בישול קל וסחיטה פשוטה והוא הזול יותר מבין השניים (כ- 10 ₪ לליטר), 2. שמן גלעיני הדקל = Palm kernel oil שמן המופק מגלעיני הפרי בתהליך מורכב יותר, מכיל מעל 80 אחוזי שומן רווי, והוא היקר יותר (כ- 50 ₪ לליטר).

ה. שמן הדקלים משמש בעיקר למאכל ובישול, וכשמן מוצק לאפיה (shortening),

ו. שמן גלעיני הדקל, בהיותו מוצק יותר בטמפרטורת החדר, משמש בעיקר להכנת מרגרינה ומוצקי אפיה, וכבסיס למוצרים קוסמטיים וסבונים.

ז. הרכב השמנים בשמן דקלים הינו מהבריאים ביותר: כ- 45 אחוז שומן רווי צמחי בריא (בעיקר חומצה פלמיטית - לא ללכת שולל אחרי 'המומחים' הקובעים שזוהי חומצת שומן רעה - פרטים נוספים בהמשך), כ- 40 אחוז נוספים – ח' אולאית (כמו בשמן זית), ושאר 15 האחוזים הנותרים – חומצות שומן בלתי רוויות.

ח. בגלל הרכב שמנים ייחודי זה, השמן הינו יציב ביותר בבישול ובטיגון (ללא יצירה של רכיבים פולרייים וגם לא פולימרים ציקליים המסוכנים לבריאות), עם נקודת עישון של מעל 250 מעלות (קנולה = כ- 210 מעלות, שמן זית = מעל ל- 230 מעלות) וחיי המדף שלו ארוכים יותר מהרבה שמנים אחרים.

ט. השמן יכול להוות תחליף מצויין למרגרינה או לחמאה במתכוני אפיה.

י. לשמן זה אין טעם לוואי והוא אינו מותיר טעם דומיננטי בתבשילים השונים.

יא. לאלו שאופים עוגות (בריאות), שמן הדקלים עדיף על פני שמן קוקוס, בעיקר משום ''ששמן קוקוס גורם לעוגה להיות דביקה ולעלות וליפול באותה מהירות כמו סופלה...'' (כעדותה של אחת הסטודנטיות בקורס חינוך לבריאות).

יב. לא להיבהל אם מוצאים בבקבוק ענן עכור של השמן – מדובר בהתגבשות ומיצוק של החלק הרווי של השמן. לפני כל שימוש, רצוי אך לא חובה, לערבב את השמן להבטחת פיזור שווה יותר של מרכיבי השמן. הנחת הבקבוק במקום חמים יותר תמיס את 'העננה' הלבנה - למי שהדבר מפריע...

יג. דעת המדע (וזוהי עמדת המדע הסותרת 'מחקרים' מגמתיים, של גופים אינטרסנטיים, שפועלים ללא הרף להפסיק את ייצור השמן ואת השימוש בו - פרטים בקורסים שלי).
  1. רמת החומציות של השמן הזה הינה נמוכה מאחוז אחד וזאת תודות להיותו עשיר בנוגדי חמצון כמו ויטמין E (פי עשרה יותר משמן זית) וקרוטנואידים שונים, כולל בטה קרוטן (פי חמישה מגזר). נוגדי חמצון אלו תורמים גם הם לחיי מדף ארוכים של שמן הדקלים. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת הינו בדרגת חמיצות של 0.2 בלבד !!! מדד הטריות של השמן (מדד פראוקסיד) עומד על 2 אחוזים בלבד - ערך מעולה לכל הדעות !!!

  2. ויטמין E שבשמן הדקלים בא בצורה הטבעית והמושלמת ביותר, בעיקר משום שהוא מכיל גם את ארבעת הטוקופרולים של ויטמין E וגם את ארבעת הטוקוטריאנולים שלו. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת מכיל את כל 8 תת היחידות של ויטמין E (4 טוקופרולים ועוד 4 טוקוטריאנולים). המקור המקובל של ויטמין E הינו שמן נבט חיטה (ולא שמן זית כפי שטועים לחשוב), אך הוא מכיל רק 5 מתוך 8 תת היחידות של ויטמין E ובעיקר חסר את הרכיבים החשובים גאמא ודלתא טוקוטריאנולים.

  3. השמן הינו קל לעיכול, תורם מרכיבים חשובים לתחזוקת תאים ורקמות וגם משמש כמקור אנרגיה לניצול מיידי ע''י הגוף.

  4. מחקרים שונים הוכיחו כי שמן הדקלים מעלה את רמת הכולסטרול הטוב, מבלי להעלות את הכולסטרול הרע ומבלי לגרום להתפתחות טרשת עורקים (שוב, בניגוד למופיע בתקשורת).

  5. מחקרים שונים הוכיחו כי הכמות והאיכות של נוגדי החמצון בשמן הדקלים מעכבת התפתחות תאים סרטניים, משפרת את בריאות כלי הדם, ומונעת ניוון והזדקנות תאים.

  6. תכונה חשובה מאד: מחקרים הוכיחו כי הוא עוזר להפחית את גורם הטרשת מספר אחת, ה- (LP(a ובכך הוא אפילו עוזר לשפר את מצב טרשת העורקים.

הערה חשובה מאד: גם שמן אגוזים יכול להיות בריא וטוב לפסח וגם לכל ימות השנה, אבל בהבדל חשוב מאד מאד: שמן אגוזי לוז, הינו בריא ומומלץ לשימוש, אבל שמן אגוזי מלך איננו בריא וגם לא מומלץ לצריכה. ברור לי שרבים יחשבו שמדובר בטעות, אבל חשוב לדעת את ההרכב הביוכימי של שמנים אלו, כדי להבין מדוע שמן אגוזי מלך איננו מומלץ: שמן אגוזי מלך מכיל רכיב שומני שלילי (אומגה 6) בכמות גבוהה מאד (מעל 60 אחוז), דבר שהופך אותו לשמן בלתי רצוי. לעומת זאת, שמן אגוזי לוז מכיל רכיב שומני חיובי וחשוב ביותר - אומגה 9 בריכוז של מעל 70 אחוז, ובכך הוא מתקרב לאיכות של שמן זית. הוא גם מכיל כמות נמוכה של רכיב השומן השלילי אומגה 6 (פרטים נוספים בהרצאות השונות על שמנים טובים ושמנים רעים).

בברכת חג שמח ומלא ברכה ואושר, בבריאות טובה ואיתנה תמיד!!!

© פרופ' חיים גמליאל

  • 20 במרץ 2023

עודכן: 30 במרץ 2023


אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד 'חשוב' להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח 'הרי זה משובח'?

במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא צריכת נתרן / מלח האופטימלית לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח / נתרן!

אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח / נתרן מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, הנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם להימנע לחלוטין מצריכת מלח/נתרן מגבירה את הסיכון לאירועים כאלו!

הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחס של 2:1 בין הנתרן והאשלגן בהתאמה אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע מנתרן.

בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!! מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים.

בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין מדידת הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות (כמדד להערכת צריכת נתרן ואשלגן) ובין אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים) ותמותה.

החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקרים הללו היא שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום לוותה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן. יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.50 גרם ליום).

משמעות תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!!

בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע"י גזירות של הימנעות מנתרן. המלצתי תמיד לצרוך מלח אשלגני (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך).

מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). לרוב המלח הזה מסומן כמלח "דל נתרן" אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה כפולה של אשלגן בהשווא לנתרן. עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי 'מלח' יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח.

אזהרה: כל הנוטלים תרופות "משמרות אשלגן" (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!).


bottom of page