מחקר: צריכה קבועה של ביצים אינה מגבירה סיכון למחלות לב

בשנים האחרונות חוזרים מחקרים ומוכיחים כי צריכה קבועה של כולסטרול בתזונה לא גורמת לעליה ברמת הכולסטרול בדם, איננה מגבירה טרשת עורקים ולא גורמת לעליה בסיכון למחלות לב...

מחקר נוסף שפורסם בירחון המדעי Circulation מאשר שוב את שהיה ידוע כבר - שצריכה קבועה של ביצים איננה מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם. מחקר מקיף זה מסכם את המידע שנאסף על הרגלי התזונה של למעלה מ- 20 אלף רופאים במשך 20 שנה.

כיום ברור כבר מעבר לכל ספק שצריכת ביצים בצורה קבועה (ביצה אחת ליום), אינה מעלה את רמת הכולסטרול בדם ואינה גורמת לעליה בסיכון למחלות לב וכלי דם. עם זאת, התברר שכאשר צורכים בקביעות 2 ביצים או יותר ליום, קיימת עלייה מסויימת בסיכון למחלות לב וכלי דם. מניתוח המחקרים האלה מתברר כי העלייה בסיכון קיימת בעיקר אצל אנשים שצורכים 2 ביצים ליום, אך הם לא שינו ולא הורידו את צריכת הפחמימות הריקות בתזונה שלהם.

לכן חשוב להדגיש שוב ושוב : כל המבקש להגביר את הצריכה של ביצים בתזונה היומית, חייב תחילה לצמצם משמעותית את צריכת הפחמימות, מידי יום ביומו. צריכה מוגזמת של פחמימות פשוטות (סוכרים, ממתקים, עוגות, קינוחים) ובעיקר מוצרי מזון עתירי עמילן (לחם חיטה, אורז, תפוחי אדמה, פסטות) הינה הגורם מספר אחת לעליה בשומני הדם ''הרעים'' ובעיקר לעליה בטריגליצרידים ובכולסטרול ''רע''.

בהקשר זה נזכיר את המחקר המוביל שפורסם בשנת 2005 בעיתון הקרדיולוגים היוקרתי International Journal of Cardiology ובו בדקו האם צריכה מוגברת של כולסטרול מידי יום משפיעה לרעה על ערכי הכולסטרול בדם. במחקר זה העומד בכל הקריטריונים של מחקר מדעי אמין (מחקר קליני על בני אדם, כפול-סמיות, אקראי ומוצלב) הוכח כי צריכה קבועה של 2 ביצים ליום (המספקות מעל ל- 300 מ''ג של כולסטרול ליום) במשך 6 שבועות רצופים (!!) אינה גורמת לעליית רמת הכולסטרול הכללי או הרע בדם.

המיוחד במחקר זה הוא שבנוסף לנתונים הביוכימיים בדם הוא בדק גם את מצב זרימת הדם בעורקים ע''י מכשיר על-קול (אולטרה-סאונד) וגילה שאין כל הבדל בזרימת הדם אצל הנבדקים בין אם הם הוזנו ע''י 2 ביצים ליום או ע''י מנה מוגברת של דייסת שיבולת-שועל=קוואקר הידועה כמשפרת את רמות הכולסטרול בדם. מחקר זה גם הראה שוב כי דייסת שיבולת שועל מצליחה בפרק זמן קצר (6 שבועות) לשפר דרמתית את רמות הכולסטרול בדמם של הנבדקים.

החוקרים מוקיעים ושוללים את ההמלצה שניתנת כיום לחולי לב להימנע מצריכת ביצים ומזון המכיל כולסטרול וקובעים חד-משמעית שעל סמך מחקרים קודמים רבים ועל סמך מחקר זה, רופאי המשפחה והקרדיולוגים צריכים לעדכן את הידע שלהם וגם להסביר לחולים שלהם שצריכת מזונות מכילי כולסטרול אינה משפיעה לרעה על רמות הכולסטרול בדמם.

במשך שנים רבות טענתי וחזרתי וטענתי כי הכולסטרול בתזונה לא רק שאינו משפיע לרעה על רמות הכולסטרול בדם אלא הוא עוזר לכבד למתן ולאזן את רמת היצירה של הכולסטרול (שומן חיוני ביותר לכל תא בגופנו ובעיקר למערכת העצבים ולמערכת ההורמונלית). יתרה מזאת, מחקרים אחרים מוכיחים כי צריכה קבועה של כולסטרול (עד 300 מ''ג ליום) מביאה לעלייה רצויה ברמת הכולסטרול הטוב (HDL). הכולסטרול הטוב מהווה גורם מכריע במניעת טרשת והסתיידות עורקים.

עם זאת, צריך להזהיר אנשים הסובלים כרונית מרמות כולסטרול גבוהות בדמם, או אנשים עם בעיות בתיפקודי הכבד וכיס המרה, שלא להיתלות במסקנות של המחקרים האלה, ולא להפריז בצריכת מזונות עתירי כולסטרול, בעיקר כאשר אין צימצום משמעותי באחוז הקלוריות הבא מפחמימות פשוטות וממזונות עתירי עמילן. אנשים אלה צריכים לנהל מעקב צמוד אחר השינויים ברמות הכולסטרול בדמם, עם ההגברה של צריכת כולסטרול במזון, זאת מאחר ולאחוז קטן מאד של אנשים עם כולסטרול גבוה בדם יש ליקוי בתיפקוד הכבד ו/או בכיס המרה אשר משבש את מאזן שומני הדם.

מאידך, יש להוקיע את הרופאים הממהרים לרשום תרופות לאנשים עם כולסטרול גבוה מבלי לתת תחילה המלצות תזונתיות נכונות (כמו הימנעות מצריכת מוגזמת של פחמימות וממזונות המכילים שומנים מוקשים ו/או מרגרינה). הם גם אמורים להמליץ על השלמות תזונה חיוניות לאיזון הכולסטרול (ויטמיני B ובעיקר ויטמין B3 שהומלץ ע''י הוועדה העולמית בשנת 2001). הרופאים גם חייבים לנהל מעקב צמוד ומקביל אחר השינויים ברמות שומני הדם, כלומר לאשר ביצוע בדיקות תכופות של שומני הדם.

חשוב להדגיש שאם מתחילים טיפול תרופתי להורדת שומני הדם קשה להיגמל ממנו, ולאורך זמן הוא פוגע במערכות שונות בגוף, ובעיקר בכבד ובתיפקודי המוח.

© פרופ' חיים גמליאל

מי מפחד ממלח?

אנו עדים למגמה דוהרת בה רופאים ודיאטנים רבים גוזרים על מטופליהם להימנע לחלוטין ממלח כצעד 'חשוב' להגנה מפני יתר לחץ דם ו/או מפני מחלות לב וכלי דם. האמנם כל המפחית בצריכת מלח 'הרי זה משובח'?

במשך שנים רבות שררה מחלוקת בין החוקרים בנוגע לשאלה מה היא צריכת נתרן / מלח האופטימלית לשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, אך מעולם לא פורסמו מחקרים תכליתיים שתמכו בהימנעות מוחלטת מצריכת מלח / נתרן!

אין חולק על כך שצריכה מוגזמת של מלח / נתרן מעלה את הסיכון לאירועים כאלו. עם זאת, כפי שציינתי שוב ושוב בשנים האחרונות, הנחיה לחולים הסובלים מיתר לחץ דם וממחלות לב וכלי דם להימנע לחלוטין מצריכת מלח/נתרן מגבירה את הסיכון לאירועים כאלו!

הדגשתי ואני חוזר ומדגיש כי רמת האשלגן בתזונה היא היא הקובעת: כל זמן שאדם מקפיד לצרוך אשלגן ביחס של 2:1 בין הנתרן והאשלגן בהתאמה אין שום הצדקה לגזור עליו להימנע מנתרן.

בסדרת מאמרים שפורסמה בכתב העת הרפואי היוקרתי New England Journal of Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקרים תכליתיים רבי משתתפים, מהם עולה כי צריכת 3-6 גרם נתרן ביום הינה דווקא הטווח האופטימלי למניעת מחלות לב וכלי דם ותמותה מהן!!! מימצאי מחקרים אלו אושרו שוב ושוב במהלך השנים.

בחלק מהמחקרים נבחן הקשר בין מדידת הפרשת נתרן ואשלגן בשתן במהלך 24 שעות (כמדד להערכת צריכת נתרן ואשלגן) ובין אירועים קרדיווסקולריים (התקפי לב ואירועים מוחיים) ותמותה.

החוקרים מסכמים כי מסקנת המחקרים הללו היא שצריכת 3-6 גרם נתרן ליום לוותה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים, בהשוואה לצריכה רבה מדי או מועטה מדי של נתרן. יתרה מזאת, כפי שעולה מכל המחקרים העדכניים הללו, הפרשה גדולה יותר של אשלגן (אינדיקציה לצריכה מוגברת של אשלגן בתזונה) לוותה בסיכון מופחת משמעותית לאירועים קרדיווסקולריים ותמותה, בהשוואה להפרשת אשלגן נמוכה בשתן (פחות מ-1.50 גרם ליום).

משמעות תכליתית: צריכה מוגברת של אשלגן מלווה בסיכון מופחת לתמותה ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לצריכה מופחתת של אשלגן!!!

בהקשר זה הבהרתי בכל הזדמנות, במשך שנים רבות, כי מידת הצריכה של נתרן תלויה בעצם במידת הצריכה של אשלגן. האיזון בין השניים חשוב ואסור לשבש אותו ע"י גזירות של הימנעות מנתרן. המלצתי תמיד לצרוך מלח אשלגני (יחס 2:1 לטובת האשלגן) כמלח בריא יותר לכל אדם וגם לסובלים ממחלות לב וכלי דם, כולל אלו הסובלים מיתר לחץ דם. שימוש קבוע במלח אשלגני מבטיח שהיחס הנכון בין אשלגן לנתרן בגופנו יישמר בקביעות (ראו הערה חשובה בהמשך).

מלח אשלגני קיים בצורות שונות וניתן לרכוש אותו במרבית בתי הטבע ובחלק מהמרכולים (אם אין – אל תהססו לבקש שהמוצר יוצע במקום). לרוב המלח הזה מסומן כמלח "דל נתרן" אבל צריך לוודא שהוא מכיל רמה כפולה של אשלגן בהשווא לנתרן. עדיף תכשיר שמכיל רק נתרן ואשלגן ובמחיר סביר, בניגוד למוצרי 'מלח' יקרים אחרים שמכילים רכיבים נוספים, חלקם רק מיקרים את העלות של המלח.

אזהרה: כל הנוטלים תרופות "משמרות אשלגן" (לדוגמה: חלק מהתרופות ליתר לחץ דם) צריכים להימנע מתוספת אשלגן, כדי למנוע הצטברות יתר מסוכנת של אשלגן בדם וברקמות (יש לבדוק בעלון התרופה אם יש הנחיה ברורה להימנע מתוספת אשלגן!!!).

http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJMoa1311889

סטיביה - האמנם תחליף הסוכר ''הטבעי'' הטוב ביותר?

למרות ההתרעות הרבות שלנו, אנו ממשיכים להתקל בשטף בלתי פוסק של כתבות ''מדעיות'' המתיימרות להוכיח כי הממתיק הצמחי ''הטבעי'' סטיביה עדיף על פני כל הממתיקים המלאכותיים ''הכימיים''. יתרה מזאת, משרד הבריאות התיר את השימוש בסטיביה. האם טעיתי כאשר פסלתי את השימוש בתמצית הסטיביה כתחליף לסוכר? - המשיכו לקרוא והפנימו...

סטיביה (Stevia rebaudiana Bertoni) הינו צמח הגדל בדרום אמריקה ואשר העלים שלו מכילים רכיבים כימיים בעלי מתיקות של פי 150 עד 400 מסוכר רגיל (תלוי בזן ובאיזור הגידול). צריכת תמצית סטיביה כתחליף לסוכר אינה גורמת לעליה בסוכר הדם או באינסולין ולכן נחשבת (בטעות) כבטוחה לשימוש בתזונת חולי סוכרת. תמציות הצמח הגיעו לאחרונה לישראל בשטף גובר והולך, עם מסע פירסום אשר גם טובי המומחים לתזונה מושפעים ממנו והופכים לחסידים שוטים של השימוש בתמציות אלה כתחליף לסוכר עם הסיסמה ש''טבעי'' עדיף על ''כימי''. הפריירים הישראלים לא יודעים כי תמצית הסטיביה הייתה נפוצה בארה''ב בשנות ה- 80 של המאה הקודמת (עת שהיתי בארה''ב) ולאחר זמן קצר הוכרזה מאז ועד היום כמסוכנת לשימוש בגלל הסיבות שיפורטו בהמשך.

לפני שאסביר מדוע תמצית זו הינה מסוכנת לכל אדם ובעיקר לחולי סוכרת, צריך לנתץ אחת ולתמיד את המיתוס האומר שחומר ''טבעי'' בריא תמיד יותר מחומר כימי. ניקח כדוגמה להשוואה את הסכרין, הממתיק המלאכותי ''הכימי'', אשר במשך למעלה מ- 50 שנה ניסו כל הטבעונים למיניהם ולעדותיהם לקטול אותו ולפסול אותו לשימוש. תלמידי יודעים כי מאז ומתמיד המלצתי על הסכרין כתחליף הסוכר הבטוח ביותר לשימוש. כחוקר סרטן ליוויתי מוצר זה במשך כ- 30 שנה, כולל בזמן שהופיעו הדיווחים כאילו הוא מסרטן. לא אלאה את הקוראים בפרטים אך אציין כי לא רק שאיננו מסרטן אלא שגם רשות התרופות והמזון (FDA) האמריקאית הוציאה אותו בשנת 2001 מרשימת החומרים המסוכנים וקבעה כי הוא בטוח לחלוטין לשימוש. האם התקשורת עשתה רעש וצילצולים מן הסקופ הזה? - ודאי שלא. למה לעשות את החיים קלים יותר לחולי סוכרת אם אפשר לפרסם עוד כתבה שמודיעה להם שרק תזונה תפלה תושיע אותם?

הסקופ הגדול הוא שהסכרין החומר ''הכימי'' המנודה נמצא בטוח לחלוטין לשימוש והומלץ כתחליף לסוכר גם לחולי סוכרת. הסיבה העיקרית - מדובר בחומר אינרטי אחד (המילים הבאות הן ההסבר למילה ''אינרטי''), חסר פעילות ביוכימית, מלבד תחושת מתיקות בקצה הלשון, שאינו חודר לדם ולא נספג ברקמות אלא מסולק מהגוף במלואו בתוך זמן קצר. כעת נשווה אליו את תמצית הסטיביה ''הטבעית'' - תמצית הצמחים אשר הפריירים הישראלים מתלהבים ממנה. לאט לכם - במקום לקבל חומר כימי אחד כדוגמת הסכרין אתם מקבלים בתמצית ''טבעית'' זו למעלה ממאה חומרים כימיים אשר חלקם הינם בעלי פעילות שלילית ביותר: מחקרים שונים הוכיחו כי הסטביוזידים וחומרים כימיים אחרים של צמח הסטיביה נספגים בדם וברקמות הגוף השונות, מצטברים בכבד ובכליות וגורמים לנזקים בלתי הפיכים ככל שהשימוש בהם הולך ומתארך. מה נעדיף? חומר כימי אחד (סכרין) שנבדק ע''י מאות חוקרים בעולם במשך למעלה מ- 50 שנה והוכח כבטוח לחלוטין, או תמצית ''טבעית'' של צמח הסטיביה שמכילה למעלה ממאה חומרים כימיים שחלקם לפחות מסוכנים ביותר לבריאותנו, כפי שמוכח ממחקרים מדעיים אמינים?

זו גם הסיבה שמרבית מדינות העולם אוסרות את השימוש בתמצית הסטיביה כתחליף סוכר ואילו בישראל אנו מגלים שהאחראים על בריאותנו שוב ''נרדמים בשמירה'' (ושערוריית רמדיה תוכיח). הפריירים הישראלים לא יודעים שמשווקי הסטיביה טמנו להם עוד מלכודת מתוחכמת: משווקי הסטיביה טוענים כי יש אישור של ה- FDA לשימוש בסטיביה, אבל ''שוכחים'' לציין שההיתר הוא להשתמש בתמצית הצמח כ''תוסף מזון'' ולא כממתיק. זהו הבדל שבין שמים וארץ: כתוסף מזון, כל אחד יכול להשתמש בו על אחריותו העצמית, אבל כממתיק מאושר אסור לשווק אותו כי הוספתו למשקאות ומזונות מסחריים תחשוף צרכנים תמימים לרעלים שבו. ראו זה פלא - לא תמצאו משקה דיאט נפוץ ממותק ע''י תמצית סטיביה (לא, זו אינה טעות – נא המשיכו לקרוא) וזאת משום שה- FDA אוסר את השימוש בו כממתיק בגלל הסיבות שמניתי לעיל. יתרה מזאת, לאנשים פגיעים כמו חולי סוכרת, שימוש בתמצית הסטיביה יכול להאיץ בצורה קיצונית ביותר את הנזקים לכליות שלהם (נפרופתיה) ולרקמות אחרות. שומר נפשו ירחק מתכשירים ''טבעיים'' שכאלה.

יחי ההבדל הקטן: האם טעיתי כשכתבתי שאין אישור של ה- FDA לשימוש בתמצית הסטיביה? הרי יש אישור של ה- FDA וגם של משרד הבריאות? האם טעיתי כשכתבתי שאין למצוא משקה דיאט ממותק בתמצית הסטיביה? הרי לאחרונה יצאו לשוק משקאות ממותקים בסטיביה? התשובה היא: לא טעיתי. נקודה. המשפטים הבאים יפתרו לרבים את התעלומה הזאת:

מספר חברות הפיקו מצמח הסטיביה חומר כימי אחד שנקרא Rebdioside A או בקיצור Reb-A וביקשו מה- FDA אישור לשווק אותו גם כממתיק ''בטוח'' וגם במוצרי מזון מסחריים. לטענתם, מחקרים שהם ערכו הוכיחו שהחומר הכימי הזה איננו מסוכן לצריכה. ואכן, רשות התרופות האמריקאית נתנה אישור לשימוש בחומר הכימי הזה ומשרד הבריאות שלנו אץ רץ לאשר גם כן את החומר הכימי הזה לשימוש מסחרי. אך כדרכו בקודש, ''שכח'' משרד הבריאות להדגיש כי האישור ניתן רק לחומר הכימי האחד הזה (Reb-A) ולא לתמצית המלאה של הצמח סטיביה. ה- FDA דווקא עושה את ההבחנה הברורה הזו, כאשר עד עצם היום הזה הוא מגביל את השימוש בתמצית המלאה של הסטיביה, כפי שפורט לעיל.

מה הן המסקנות מכך: 1. כאשר ''מכשירים'' את השימוש בסטיביה – מדובר רק באישור לשימוש בחומר הכימי היחיד הזה (Reb-A) שבודד מתוך צמח הסטיביה!!! 2. אין שינוי בעמדה המגבילה שימוש בתמצית הסטיביה המלאה שמכילה עשרות חומרים כימיים, חלקם מסוכנים ביותר!!! 3. המשקאות ומוצרי המזון שיצאו לשוק עם ממתיק הסטיביה מכילים רק את החומר הכימי שבודד מהסטיביה (Reb-A). מוצרים אלה לא הומתקו על ידי תמצית הסטיביה המלאה!!! 4. אין מחקרים שמוכיחים שהחומר הכימי שבודד מהסטיביה בטוח לשימוש לאורך שנים רבות, על ידי ילדים, נשים, גברים, נשים בהריון ועוד ועוד. 5. לעומת זאת, שימוש ארוך שנים, על ידי אוכלוסיות רבות ושונות, בממתיקים סכרין, סוכרלוז וגם באספרטם הוכח מדעית כבטוח לחלוטין (ואם קראתם ספר או מאמר שטוען את ההיפך מזה, אנא הבינו, עובדים עליכם. הממתיקים האלה בטוחים לחלוטין – פרטים נוספים ומאלפים אפשר לקבל בקורסים השונים שלי).

בסיכום: א. האם הייתי מעדיף את תכשיר הסטיביה ''הטבעי'' על פני התכשירים הכימיים? – בוודאי שלא, שהרי גם הוא כימי לכל דבר ועניין!!! ב. האם התכשיר הכימי ''הטבעי'' מהסטיביה בטוח יותר מהתכשירים הכימיים האחרים? – בוודאי שלא ברור – ימים יגידו!!! ג. האם הייתי מעדיף לתת לילדים, לנשים בהריון ולקשישים מזונות שהומתקו על ידי החומר הכימי ''הטבעי'' שהופק מהסטיביה? – בוודאי שלא. דרושים מעקבים של עשרות שנים של שימוש בתכשיר זה כדי להצדיק מתן בטוח שלו לאוכלוסיות אלה ולאחרות. ד. האם ניתן לתת לילדים, נשים בהריון וקשישים תכשירי מזון ומשקאות דיאט שהומתקו על ידי החומרים הכימיים סכרין (סוכרזית, מתוק וקל, כמו סוכר), ו/או סוכרלוז (סוכרה-דיאט, סוכרה-לייט) ו/או אספרטם ו/או אסוסלפם K ? – בוודאי שכן. עשרות שנים של שימוש בתכשירים אלה על ידי מיליארדי צרכנים שונים ומגוונים בכל העולם הניבו רקורד מרשים ביותר של בטיחות בשימוש בתכשירים אלה, במגוון עצום של מוצרי מזון מסחריים, וכל מי שטוען אחרת טועה ומטעה, לעיתים קרובות ביודעין!!!

הוא שאמרנו: בואו ונעדיף מדע ולא דעות שרלטניות !!!

© פרופ' חיים גמליאל