סערה בתקשורת: "שתיית תה ירוק גורמת נזקים לכבד" - האמנם?

בתיזמון מוזר אך לא מפתיע, יצאו כלי התקשורת בישראל ביום אחד בכותרות מרעישות נגד התה הירוק: "מחקר מדאיג: שתיית תה ירוק עלולה לגרום נזק לכבד" (ישראל היום), "מחקר ישראלי מצא: יותר מדי תה ירוק עלול לגרום נזק משמעותי לכבד" (מעריב). "שתיית תה ירוק עלולה לגרום נזק משמעותי לכבד" (בחדרי חדרים) ועוד ועוד. האמנם?

מבהיל לא? וכל זאת בגלל מאמר סוקר [1] (לא מחקר!!!), של צוות מבית החולים קפלן וחוקרת מבית הספר לרפואה שעל יד אוניברסיטת טורונטו קנדה. מאיפה צצו כל הכותרות המרעישות הללו? הרי מדובר במאמר סוקר (לא מחקר חדש) שפורסם כבר 3 חודשים לפני הרעש התקשורתי, ושסיפר לנו שהספרות המדעית מלאה בתשבחות לתה הירוק בתחומי רפואה רבים וחשובים. בכך עוסק עיקר המאמר.

יחד עם זאת המאמר מזכיר דיווחים קודמים על מספר מקרים בהם צריכת טבליות רבות (לא שתיית תה) של תמציות מאד מרוכזות של תה ירוק לאורך זמן, גרמו לעיתים לנזקים לכבד. על זה מוצדק להוציא כותרות כל כך מסולפות?!

הערה: תמצית מרוכזת של תה ירוק נקראת: GTE – Green Tea Extract. חשוב לציין שתמצית כזאת מופיעה בתוך קפסולה או טבליה או כאבקה. לא מדובר בעלי תה טחונים, אלא בשיטת מיצוי מיוחדת שבה אוספים רק את החומרים הפעילים שהופקו מהעלים של התה הירוק, בלי כל הפסולת האחרת שיש בעלים. לדוגמה: תמצית תה ירוק במשקל 500 מ"ג מכילה כמות שמשתווה ל- 10 כוסות תה מרוכז!!!

לאלה שאינם מעוניינים לקרוא את הניתוח המדוייק והמדעי של העובדות לאשורן, כאן בהמשך, אציין כי מדובר במסע פירסומי מתוזמן היטב למאמר סוקר (לא למחקר ישראלי חדש), מסע פירסומי שכל כולו הינו הטעיה מקוממת מאד. די אם אזכיר שבכל יום ויום שותים מילארדים של אנשים בסין, יפן ובעוד מדינות רבות בעולם הרבה כוסות תה ועדיין אין אפילו מחקר מדעי אחד שהראה בבני אדם נזק מכל סוג שהוא משתיית תה ירוק [2]. נקודה וסימן קריאה !!!

על פי מאגר הספריה הלאומית הרפואית האמריקאית (PubMed), עד כה פורסמו למעלה מ- 40 אלף (!!!) עבודות מדעיות [3] שמהללות ומשבחות את התה הירוק כאנטי-דלקתי, אנטי-חיידקי, אנטי-נגיפי, אנטי-אוקסידנטי, אנטי-סרטני, מונע-אספקת דם לגידולים, מגן על מערכת העצבים, מגן על ומאזן את המערכת ההורמונלית, מחזק את מערכת החיסון, מונע התפתחות תנגודת לאינסולין וסוכרת, מונע השמנה, גורם הרזיה ועוד ועוד תחומי רפואה ובריאות. כאמור, אין אפילו לא עבודה מדעית אחת בבני אדם שהראתה ששתיית תה ירוק (4 עד 6 כוסות ליום) גורמת לנזק מכל סוג שהוא!!!

לכן, לפני שנפרט את העובדות לאשורן, נציין את החשיבות הרבה שבשתיית תה ירוק יומיומית (4 עד 6 כוסות ליום), ללא כל חשש ועם כל הסימוכין המדעיים לכך שהדבר יתרום תרומה מכרעת לבריאותנו ולרפואתנו. לאלה הרוצים לקחת תכשירים מרוכזים של תמציות תה ירוק, לקבלת ההשפעות המיטיבות שפורטו לעיל, נמליץ להתייעץ תחילה עם הרופא המטפל שמכיר את התיק הרפואי שלכם, וחשוב שהוא גם יהיה בקיא באמת בסיכומי המדע לגבי צריכה קבועה של תה ירוק ! במידת הצורך, הציגו בפניו את המאמר הנוכחי!!!

ומכאן לתשובה מפורטת לאלה שאכן חפצים בחקר האמת לאמיתה:

כפי שיצויין ויפורט להלן, בספרות המדעית דווח על אנשים או נשים שצרכו תכשירים מרוכזים מאד של תמצית תה ירוק, לאורך זמן רב, בתור תכשיר להרזיה או בתוך תכשיר להרזיה שהכיל עוד רכיבים אחרים. כמובן, שבכמויות מטורפות כאלה, אנשים אולי רזו אבל גם פגעו בכבד שלהם, כפי שמפורט בסקירה מקיפה ויסודית ביותר שפורסמה בשנת 2020, על ידי וועדה עליונה לבדיקות טוקסיקולוגיות (רעילות) של צמחי מרפא ובעיקר של התה הירוק [2].

להלן סיכום נקודות חשובות הקשורות לפירסום זה ולפירסומים אחרים על התה הירוק:

• התה הירוק מופק מהעלים הירוקים של העץ Camelia Sinensis שמכילים רכיבים חשובים מאד להם מיוחסות תכונות הבריאות המופלאות של התה הירוק, אשר מהווה המשקה השני בעולם אחרי מים!!!

• בתה הירוק רכיבי בריאות רבים מקבוצת הפוליפנולים, כאשר 70-80 אחוז מהם הם פלבנולים שנקראים קטצ'ינים – Catechins. הקטצ'ין הפעיל והחשוב ביותר בתה הירוק נקרא EGCG.

• עשרות אלפי המחקרים שפורסמו עד כה על התה הירוק דיווחו על שורה ארוכה של תכונות הבריאות של התה הירוק כפי שפורטה לעיל.

• מפירסומים רבים ושונים עולה כי אם בכלל נצפו נזקים לכבד הם דווחו בעיקר בניסיונות אכזריים שנעשו על חיות מעבדה, כולל עכברים, חולדות וכלבים, שקיבלו מנות מוגזמות של תמציות מרוכזות של תה ירוק [2].

• במחקרים אלו ניתנו לחיות המעבדה מאות מיליגרמים של תמציות מרוכזות של תה ירוק בכל יום ויום, כמויות שהן מעל ומעבר לכמויות שיש בשתיית תה ירוק ע"י בני אדם.

• לדוגמה: מתן מנה של 500 מ"ג תמצית מרוכזת של תה ירוק כמוה כמו מתן 10 כוסות של תה ירוק מרוכז מאד. במחקרים נתנו לחיות המעבדה שלוש מנות כאלו ליום, כלומר מקבילה של מעל 30 כוסות של תה ירוק מרוכז בכל יום, מעל ומעבר לכל פרופורציה לעומת מה ששותה אדם בכל יום!!!

• יתרה מזאת, התברר שבחלק מהניסויים נתנו לחיות המעבדה תמציות שהכילו ריכוז מאד מוגבר של הרכיב EGCG של התה הירוק, ריכוז מוגזם שבגללו נגרם הנזק לכבד.

• ב- 20 השנים האחרונות פורסמו דיווחים על כמאה בני אדם שנפגעו מצריכה מוגזמת של תמציות מרוכזות מאד של תה ירוק, בעיקר על רקע של שימוש בהן להרזיה!!! אף אחד מהמיקרים הללו לא היה בגלל שתיית תה ירוק רגילה!!!

• יש לשים לב שמדובר בתקופה של 20 שנה שבה מאות מיליארדים של אנשים ברחבי העולם צרכו תה ירוק מידי יום ביומו!!! מעריכים שבתקופה זו צרכו מיליוני בני אדם גם טבליות / קפסולות / אבקות במינון של 400 עד 600 מ"ג תמצית תה ירוק, מידי יום, ללא כל נזק.

• מתוך 100 המקרים שדווחו, פסלה הוועדה את רובם מסיבות שפורטו בסקירה הטוקסיקולוגית המקיפה שפורסמה על התה הירוק [2], בגלל שהנבדקים סבלו ממחלת כבד מוקדמת, או ממחלות רקע אחרות ועוד ועוד.

• מתוך 28 הדיווחים הרלוונטיים שנותרו בסקירה הטוקסיקולוגית, התברר שהיה מדובר בצריכת טבליות/ קפסולות/ אבקות שהכילו תמציות תה ירוק מרוכזות מאד (בין 1200 ל- 3000 מיליגרם תמצית) תוך כדי צום או היעדר מזון, כנראה כחלק מתהליך ההרזיה, מה שגרם לספיגת יתר של רכיבי התה הירוק בדם ולאחר מכן בכבד שניזוק מכך.

• חשוב מאד לציין, שלא תמיד היה נזק ממשי לכבד אלא התברר שאנזימי הכבד ALT ו/או AST עלו במידת מה, לעיתים עלייה בתוך טווח הנורמה וזו דווחה כנזק לכבד.

• לדוגמה: במחקר על כ- 500 נשים בגיל המעבר [4], הן קיבלו מנה יומית של 800 מיליגרם של תמצית מרוכזת של תה ירוק למשך 12 חודשים. מהמימצאים של המחקר הקליני, ההתערבותי הזה, כפול הסמיות, עם ביקורות מתאימות התברר שלא היה שינוי מהותי בתפקודי הכבד שלהן, חוץ מ- 26 נשים (מתוך מעל 500) שאצלן ראו עליה של 4-5 יחידות בערכי אנזימי הכבד מסוג ALT ו/או AST. בכולן היה מדובר בשינויים שהיו בתוך טווח הנורמה, כלומר שלא נגרם שום נזק לכבד. כפי שמציינים החוקרים, לא נגרם כל נזק ממשי לכבד, והערכים חזרו להיות כבעבר לאחר כשבועיים של הפסקת הטיפול בכמוסות מרוכזות של תמצית תה ירוק.

• בכל המיקרים האחרים שדווחו בספרות, הפסקת הלקיחה של התכשירים המרוכזים החזירה את רמות אנזימי הכבד לנורמה.

בסיכום:

1. על פי הדיווחים בספרות המדעית - אין נשקפת כל סכנה בשתיית תה ירוק – 4 עד 6 כוסות ליום, כפי שהמלצנו עד כה.

2. לאלה שרוצים לקחת כמוסות של תמצית מרוכזת של תה ירוק (לאחר היוועצות באיש מקצוע הבקיא בנושא) – עדיף לעשות זאת במינון שאינו עולה על 500 מ"ג ליום!!!

3. את התמצית המרוכזת אין לקחת על קיבה ריקה אלא רק עם אוכל. אנו המלצנו שאם לוקחים קפסולה מרוכזת, יש לעשות זאת בסיום הארוחה, מסיבות רבות ושונות כולל הפחתה ברמות הסוכר הפוסט-פרנדליות (מדידת סוכר שנעשית שעתיים לאחר הארוחה).

4. אין לקחת תמציות מרוכזות של תה ירוק למי שיש רקע של מחלת כבד.

5. יש להפסיק לקיחת תמציות מרוכזות של תה ירוק אם מופיעים סימפטומים כמו כאב בטן, שתן כהה, צהבת העור, או שינויים חדים באנזימי הכבד ALT ו/או AST – כל אלה סימנים לנזק לכבד.

6. בהקשר זה נזכיר את דברי הרמב"ם לפיהם צריכה מוגזמת, גם של מזון "טוב" עשויה לגרום לנזק בריאותי (רמב"ם, הלכות דעות, פרק ד, סעיף ט).

בבריאות טובה ואיתנה תמיד

© פרופ' חיים גמליאל

רשימת מקורות מייצגים:

1. Malnick S, Maor Y and Neuman MG. Green Tea Consumption is Increasing but There Are Significant Hepatic Side Effects. Hindawi, GastroHep, Volume 2022, Article 2307486. https://downloads.hindawi.com/journals/ghep/2022/2307486.pdf

2. 
   

3. Oketch-Raban HA, Et al. United States Pharmacopeia (USP) Comprehensive Review of the Hepatotoxicity of Green Tea Extracts. Toxicology Reports 7 (2020)386-402. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32140423/

4. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/?term=green+tea

5. Yu Z, et al. Effect of Green Tea Supplements on Liver Enzyme Elevation: Results from a Randomized Intervention Study in the United States. Cancer Prev. Res. Phila 10 (2017) 571-579. https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/28765194/

האמנם הוכח הקשר בין תחליפי סוכר ופגיעה בחיידקי המעיים?

אנשי מקצוע וכלי התקשורת בישראל חוזרים ומזכירים: "מדענים ישראלים גילו: הממתיקים גורמים דווקא להשמנה ולהתפתחות סוכרת" ובאותה תרועה רמה הם מתריעים: "תחליפי הסוכר פוגעים בתקשורת בין חיידקי המעיים (הטובים)". או: "חשבתם שתילחמו במשקל בעזרת ממתיקים מלאכותיים? שההמבורגר ישמין פחות עם משקה דיאטטי לידו? – תשכחו מזה!!!"

דיווחים קולניים אלו מזכירים לנו שוב ושוב שמדענים ממכון ויצמן הוכיחו כי משקאות ומאכלים דיאטטיים, המכילים תחליפי סוכר, גורמים לפגיעה בחיידקי המעיים הטובים וגם מגבירים את הסיכון לעלות במשקל ואף מעלים את הסיכון לחלות בסוכרת. בשונה מדיווחים דומים בנושא בעבר, המדענים עצמם מתגייסים במלוא העוז לבשר לנו שהנה הם המציאו את הגלגל והם הוכיחו אחת ולתמיד שהממתיקים גורמים להשמנה ולסוכרת!!!

רבים סברו שהמחקר הזה שהתפרסם בשנת 2014 בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, יגרום סערה בשוק העצום של תחליפי הסוכר, אותם 'ממתיקים מלאכותיים' שמצויים כמעט בכל בית. המחקר הישראלי היה אמור להנחית מכת מוות על הממתיקים המלאכותיים ולהוכיח בוודאות שהם מגבירים את התנגודת לאינסולין ('טרום סוכרת', 'תסמונת מטבולית') ואת הסיכון לחלות בסוכרת מבוגרים ובסיבוכים אחרים של התסמונת המטבולית. אך כעבור 7 שנים, כולם מחכים למחקר מקיף ורב משתתפים בבני אדם, שיוכיח את טענותיהם אבל כולנו יודעים ששום דבר כזה לא קרה. הם אמנם קיבלו לאחרונה פרס על מחקרם, אך אשמח להסביר לממליצים על הפרס מדוע טעו טעות גסה.

החוקרים עצמם התגייסו לקמפיין נגד הממתיקים: "המחקר שלנו מוכיח שהצריכה הנרחבת של ממתיקים מלאכותיים במשקאות ובמאכלים עלולה לגרום לפגיעה בפלורת החיידקים הבריאים במעיים, להשמנת יתר ואפילו לתחלואה בסוכרת". לדבריהם, טרדה אותם המחשבה כיצד ייתכן שממתיקים מלאכותיים דלי קלוריות אינם גורמים להפחתה במשקל הגוף והאם יש אמת בהשערה כי דווקא ההיפך הוא הנכון, כלומר שהם גורמים להשמנה. לדבריהם, תוצאות המחקר שלהם מוכיחות כי למרות העובדה שממתיקים מלאכותיים אינם מכילים סוכר, יש להם השפעה ישירה על היכולת של גוף האדם לאזן את רמות הגלוקוז בדם.

כמי שעוקב שנים רבות אחר הדיווחים השונים סביב הדילמה מה קדם למה ההשמנה או נטילת ממתיקים מלאכותיים, אני ער לעובדה שחוקרים רבים עטים על הנושא מתוך מגמה ברורה להגיע ראשונים לקו הגמר של הוכחת הטענה שהממתיקים קודמים להשמנה והם בעצם מאיצים את התפתחות ההשמנה והסוכרת. למה? כי הם יודעים שעיתון מדעי יוקרתי לא יפרסם מאמר שתומך בדעה שממתיקים מלאכותיים אינם מזיקים. להיפך, הם יודעים שטענה הפוכה (שהממתיקים הם רעים) תקבל את הכיסוי התקשורתי הטוב ביותר, ואפילו תעזור לקטוף עוד כמה גראנטים (מענקי מחקר) יוקרתיים.

אז בואו ונגלה מדוע אין במחקר הזה הוכחה לכך שהממתיקים המלאכותיים הם כל כך רעים ואיומים. תחילה יש להבהיר, אחת ולתמיד, למי שעוד לא יודע: אדם שצורך ממתיקים מלאכותיים לא משלה את עצמו שהם יגרמו לו לרזות, אלא מקווה שיש בהם כדי להפחית את הכמויות העצומות של פחמימות וסוכרים שהוא צורך כל יום. בהרצאות בקורסים השונים ובפורומים שונים אני מציג שוב ושוב את הנתונים המדעיים המצביעים על כך שכולנו צורכים פי שניים עד פי שלושה מכמות הפחמימות היומית הדרושה לנו. הצריכה העודפת הזו אכן מביאה בעקבותיה תנגודת לאינסולין, טרום סוכרת, השמנה, סוכרת ואף מחלות לב וכלי דם, בעיקר בגלל שעודפי הפחמימות הופכים כמעט מיידית לשומני דם (טריגליצרידים) עם כל המשתמע מכך.

מכאן שכאשר אדם מחליף חלק מעודפי הפחמימות בתזונה שלו בממתיקים מלאכותיים, הוא לא מביא את עצמו למחסור חמור בפחמימות אלא רק מקזז מהעודפים העצומים שיש לו בתזונה. נקודה. כאן טמון כל ההבדל בין הטענות האוויליות על השימוש בממתיקים להרזיה לבין מציאות חיינו בה דרוש צמצום דרסטי של כמות הפחמימות הפשוטות (כולל עמילנים) בתזונתנו. אם הבנו את העקרון הזה, נוכל לבחון בצורה שקולה ואחראית יותר האם יש כאן הוכחה שהממתיקים המלאכותיים הם האסון שלנו או שהם תורמים תרומה אמיתית ובטוחה להפחתת עודפי הפחמימות הריקות שאנחנו צורכים בצורה כל כך מוגזמת.

לא התעצלתי והוצאתי את המאמר המקורי והמלא מאתר העיתון Nature ובדקתי אחד לאחד את הממצאים שדווחו במאמר הנוכחי. כמבקר מדעי משופשף היטב עליתי במהרה על 'התרגילים' שנעשו במחקר זה כדי להכריח את התוצאות להגיע למסקנה שהממתיקים המלאכותיים הם רעים. אז הנה, רק על קצה המזלג, חלק מההשגות שלי:

כפי שדווח, בשלב הראשון של המחקר נתנו המדענים לעכברים מים מהולים בשלושת סוגי הממתיקים המלאכותיים הנפוצים ביותר (סכרין, או סוכרלוז, או אספרטם), במינונים שווי ערך לכמויות שמינהל המזון והתרופות האמריקני מאשר לשימוש. תוצאות החלק הזה במחקר הראו כי העכברים ששתו בקביעות מים עם ממתיק מלאכותי פיתחו אי סבילות גדולה יותר לגלוקוז בהשוואה לעכברים ששתו מים לבד, או מי סוכר.

נו, מה רע בתיאור חד וחלק כזה? יש בו הרבה "רע" - עיון במאמר עצמו מגלה שיש בו הרבה רע, לדוגמה:

א. העכברים המסכנים היו בני 10 ימים (מקביל לגיל 7 בבני אדם) – כלומר, המחקר כולו בוצע על 'ילדים רכים וענוגים' ולא על מבוגרים (למה לא לקחו עכברים בני שנה – גיל מקביל לגיל 35 בבני אדם?). אמנם, במחקרים רבים משתמשים בעכברים בגילאים האלו, אבל כאן, בגלל הקשר לחילוף החומרים וההשוואה לבני אדם, אין לכך הצדקה ולא ארחיב בנושא כדי לא להלאות את הקוראים שאינם מצויים בתחום זה.

ב. העכברים ('הילדים') קיבלו את המים עם הממתיקים במשך 11 ימים נוספים (כלומר מגיל 7 עד גיל 14 בשני חיי אדם – כלומר במשך 7 שנים רצופות, בשני חיי אדם, בתקופת 'הילדות'). חשוב לחזור ולהדגיש - במשך הזמן הארוך הזה, הם לא שתו שום משקה עם סוכר, אלא רק מים עם ממתיק – האם מישהו מכיר מציאות דומה אצל בני אדם? האם מישהו מכיר ילדים ו/או מבוגרים שנמנעים לחלוטין במשך שנים רבות מפחמימות ומשתיית משקאות ממותקים בסוכר? אפילו לא פירות או מיצים שנסחטו מפירות? אפילו לא ירקות שגם הם מכילים פחמימות?

ג. מה היה המינון של ממתיקים שניתן לעכברי ('ילדי') הניסוי הללו? הניסוח המעורפל לא יכול להטעות מבקר מנוסה – לדברי החוקרים הם נתנו את המינון 'הסביר' בעכברים, כזה שמקביל למינון המאושר (ADI) בבני אדם. האם אנחנו מבינים כבר שמדובר במינון גבוה לאורך 7 שנות אדם? למה גבוה? – המינון המאושר בבני אדם נקבע ברמה של 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף, כלומר מינון של 250 עד 300 מ"ג סכרין ליום בבני אדם. זוהי כמות המקבילה ל- 12 שקיות 'מתוק וקל' ליום!!! האם מישהו מכיר ילד/מבוגר שצורך כמות כזו של סכרין כל יום, כל יום במשך שנים רבות ועם אפס סוכרים, עמילנים או פחמימות?

ד. משקאות הדיאט ומירב מוצרי הדיאט במרכולים מכילים בעיקר שני ממתיקים: אספרטם ואסוסלפם K. כלומר, בני אדם שצורכים 'הרבה' מוצרי דיאט בעצם צורכים שני ממתיקים שאחד מהם, האססולפם K הדומיננטי, כלל לא נכלל במחקר הזה. אספרטם אמנם נכלל במחקר, אבל החוקרים לא השתמשו בו להמשך המחקרים אלא רק בסכרין, אולי מתוך ידיעה שמרכיבי האספרטם (שתי חומצות אמינו) מוכרים היטב לחיידקי המעיים ועלולים להפריע לטענתם (ראו בהמשך) שחיידקי המעיים 'אינם מכירים' את הממתיק. אם נוסיף לכך את העובדה שכמות הממתיק שניתנה לעכברים הייתה גבוהה מהמקובל בצריכה יומית רגילה, ואת ההיעדר המוחלט של הסוכר בתכשירי הממתיקים, הרי שכל המסקנות שנגזרו ממחקר זה אינן ישימות לחיי היום יום בתזונה של בני אדם ('ילדים') בחברה המערבית!!!

ה. במציאות חיינו, אנשים צורכים גם משקאות דיאט וגם מזונות עתירי פחמימות, עמילנים וסוכרים. לדוגמה: שתיית משקה דיאט במהלך ארוחה. במחקר הזה לא הוסיפו פן נוסף והכרחי: ביקורת שבה העכברים יוזנו במים עם ממתיקים ועם סוכר גם יחד. מדוע 'שכחו' החוקרים לבדוק פן חשוב זה? – אינני מצליח להשתחרר מן התחושה שהם ידעו מראש שלא יקבלו תוצאות 'גרועות' כפי שציפו לקבל. הסבר: לפי מה שיוברר בהמשך, חיידקי המעיים מושפעים לרעה רק אם נותנים להם מים עם ממתיק בלבד, ללא שום סוכר, לאורך תקופה ארוכה ביותר, ומרעיבים אותם מסוכר בצורה חסרת תקדים והפוכה לחלוטין למה שקורה אצל בני אדם. על פי כל הדיווחים תזונת בני האדם משופעת בכמויות עצומות של סוכרים, כך שאין מצב כזה שבו חיידקי המעיים שלהם 'יורעבו למוות' ע"י היעדר סוכר.

ו. בהמשך בדקו המדענים את ההשערה שחיידקי המעיים הם החוליה המעורבת בתופעה הזו, ואולי אף אחראית לה, שכן חיידקי המעיים מגיבים לחומרים כמו ממתיקים מלאכותיים שאינם מזוהים כ"מזון". ממתיקים מלאכותיים, כמו סכרין, אמנם לא נספגים במערכת העיכול, אבל כאשר הם עוברים בה הם באים במגע עם טריליוני החיידקים הטובים ('פלורה') שבמעיים.

בראיונות שפורסמו מאז, החוקרים מסבירים: "החיידקים במעיים שלנו, המפרקים בשבילנו את המזון לרכיביו הבסיסיים, רגילים 'לעבוד' עם חומרים מוכרים להם, אבל הם אינם מכירים את הממתיקים המלאכותיים (גם לא את חומצות האמינו של האספרטם?! ח"ג). כשהם באים במגע עם הממתיקים המלאכותיים שאינם מוכרים להם, משתבשים המסלולים המקובלים בתהליך פירוק המזון ומובילים לתסמונת המטבולית ('תנגודת לאינסולין' ח"ג), נטייה להשמנה ולסוכרת בבעלי חיים ובבני אדם." עד כאן הציטוט מהריאיון עם אחד מהחוקרים המובילים במחקר זה.

זהו ההסבר שלהם, ומה ההסבר שלנו? – בוודאי שחיידקי המעיים של העכברים ייפגעו קשות, לאחר שהרעיבו אותם 7 שנים תמימות (11 ימי חיי עכברים) במחסור מוחלט בפחמימות, בעמילנים ובסוכרים, בניגוד גמור למה שקורה אצל בני אדם שצורכים מזונות דיאט לצד תזונה יומיומית עתירת פחמימות!!!

על פי הדיווחים בתקשורת, החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם. "ערכנו ניסוי מבוקר, שבו ביקשנו מקבוצה של מתנדבים, שלא נוהגים לאכול או לשתות ממתיקים מלאכותיים, לצרוך את החומרים הללו במשך שבוע", מספר אחד החוקרים. "במהלך כל אותו שבוע נבדקו רמות הגלוקוז והרכבי חיידקי המעי בגופי המתנדבים. הממצאים הראו כי 'רבים' (ההדגשה שלי ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז, וזאת כבר לאחר שבוע אחד בלבד של צריכת ממתיקים מלאכותיים".

נו, מה יש לומר על קביעה נחרצת שכזו? – הנה הדבר הוכח גם בבני אדם!!!

לאט לכם, על זה דווקא יש לי לומר הרבה אבל אקצר לטובת אלו שכבר התעייפו בדרך עד כאן:

נאמר בתקשורת: "החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם" – כמה מקיף היה הניסוי וכמה היו בני אדם בקבוצה הניסוי?

בחלק הראשון של הדיווח על בני האדם, החוקרים בדקו נתונים (לא עשו שום ניסוי) של 381 בני אדם ( 44% מהם גברים ו- 54% נשים) אשר היו במעקב תזונתי במשך מספר שנים. הנבדקים היו מקבוצת הגיל שבין 30 ל- 56 שנים ולא סבלו מסוכרת בתחילת המעקב. מניתוח הנתונים הגיעו החוקרים למסקנה שיש התאמה בין צריכה מוגברת של ממתיקים מלאכותיים לבין היארעות של השמנה, סוכרת ועוד.

האם תוצאות מעין אלו קבילות במדע? בוודאי שלא – ויש לכך הרבה סיבות, אבל אזכיר את הפשוטה שבהן: מי אומר לנו שהדבר הוא לא הפוך לחלוטין? אולי כל אלו שהתחילו להשמין ולגלות שיש להם נטיה לסוכרת, צרכו יותר ממתיקים מלאכותיים כדי למנוע החמרה במצב? כלומר, ההשמנה היא שגרמה לצריכת הממתיקים ולא שהממתיקים גרמו להשמנה. החוקרים במאמר מנסים לשלול טיעונים שכאלו, אך בגלל קוצר היריעה, לא אוכל להיכנס לפרטים כדי לדחות אחד לאחד את הסבריהם המלומדים.

אבל העוקץ האמיתי נעוץ בחלק השני של הדיווח על בני אדם: אצל הקורא התמים מתעורר הרושם שנעשה ניסוי 'מקיף' על קבוצת בני אדם גדולה, אבל האמת היא שהניסוי שמתואר שם בהמשך בוצע רק על 7 בני אדם - שימו לב: לא על 100 ולא על 200 ולא על 381 בני אדם, אלא רק על 7 בני אדם. הניסוי כלל מתן של ממתיקים מלאכותיים לשבעה אנשים שכל חייהם לא נחשפו לממתיקים, וראה זה פלא – על פי הדיווח לתקשורת של אחד החוקרים (מילה במילה): "רבים (ההדגשה שלי, ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז". לאלה התמהים כמה זה 'רבים' מתוך 7 נבדקים? האם זה 6 מתוך 7? או אולי 5 מתוך 7? אספר בסודי סודות ש'רבים' משבעה זה ארבעה בלבד, לא חמישה ולא שישה. אז ארבעה ('רבים') התחילו להראות סימני אי-סבילות לגלוקוז ואילו שלושה ('מעטים') כלל לא הראו שום תסמינים שליליים.

אנו חייבים תודה רבה לצוות הנרחב של המוחות המבריקים ממכון וייצמן על שאילפו אותנו בינה וקבעו קביעה מדעית חד משמעית שארבעה מתוך שבעה זה רבים וזה מובהק מבחינה סטטיסטית ואילו שלושה מתוך שבעה הם מיעוט מבוטל וזניח. אוי מה היה לנו.

כהרגלי בקודש אני דווקא רואה את האור שבקצה מנהרת המחקר הזה, ולכן לדעתי טוב היו עושים החוקרים אילו היו מרכזים את הדיווחים על תוצאות מחקרם על השינויים בחיידקי המעיים וההשפעות על השמנה ותחלואה בלי שום קשר למוטו הזה של פסילת הממתיקים המלאכותיים. הבדיקות הגנטיות שעשו, ניסיונות ההשתלה של צואה ועוד, כל אלו יכולים להיות מרתקים כשלעצמם ואין צורך בדיווח שערורייתי על גבול ההטעיה, כדי להיכנס לפירסום בעיתון יוקרתי כמו Nature.

הייתי מייעץ להם להתרכז למשל באמירה (הבומבסטית כשלעצמה): "אנו על סף פריצת דרך בחיסול מגפת ההשמנה ע"י השתלת צואה ממתנדבים רזים אל תוך המעיים של נבדקים שמנים!!! אנו משערים שהצואה של מתנדבים רזים מכילה חיידקי מעיים טובים ויעילים יותר באיזון סוכרי ושומני הדם ואף עשויים להוביל להרזיה ולריפוי אצל הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת". מי יודע אולי יוכלו כך להגיע לפרס נובל. מה שברור הוא שלעולם לא יגיעו לפרס נובל אם יתעסקו בצורה אובססיבית בפסילת הממתיקים המלאכותיים.

נחזור למוטו האמיתי של הצריכה של תחליפי סוכר: לא על מנת לרזות, לא על מנת למנוע תנגודת לאינסולין וסוכרת, אלא בעיקר כדי להפחית ולו במעט את הצריכה המטורפת של פחמימות, עמילנים וסוכרים בתזונה המערבית. נקודה.

בבריאות טובה ואיתנה תמיד

שמן דקלים - לפסח ולימות השנה

קוראים רבים פנו אלינו בעבר בשאלה האם שמן הדקלים, שמופיע במרכולים לקראת פסח, הינו ראוי למאכל והאם הוא מתאים לבישול, אפייה ו/או טיגון? התשובה המפורטת מופיעה כאן שוב תוך דגש שהשמן בריא בכל ימות השנה ולא רק בחג הפסח.

אכן. אפשר ורצוי להשתמש בשמן דקלים, לא רק במהלך חג הפסח אלא גם בכל ימות השנה. זאת בנוסף להמלצה הרגילה להשתמש בקביעות בשמן הזית. נזכיר את העובדות החשובות ביותר המוכיחות כי שמן הדקלים הינו בריא ביותר לשימוש יומיומי:

א. שמן דקלים מפיקים בדרך כלל מהפירות של דקל אפריקאי מיוחד הקרוי דקל השמן, שמנון (African oil-palm).

ב. שמן הדקלים הינו השמן הנפוץ ביותר בעולם, יותר מאשר שמן זית וגם יותר משמן קנולה. במזרח הרחוק הוא מהווה השמן העיקרי לבישול והוא מיוצר בעיקר ע''י מדינות כמו אינדונזיה ומלזיה. ישנן עדויות לכך שהשמן נמצא בשימוש כבר למעלה מ- 5000 שנים ברציפות.

ג. שמן הדקלים מופיע בארץ לקראת הפסח בעיקר משום שהוא ראוי לשימוש גם על ידי אלו המקפידים שלא לצרוך קיטניות בימי הפסח.

ד. קיימים שני סוגים עיקריים של שמן דקלים: 1. שמן דקלים = Palm oil שמן שמופק רק מציפת הפרי, על ידי בישול קל וסחיטה פשוטה והוא הזול יותר מבין השניים (כ- 10 ₪ לליטר), 2. שמן גלעיני הדקל = Palm kernel oil שמן המופק מגלעיני הפרי בתהליך מורכב יותר, מכיל מעל 80 אחוזי שומן רווי, והוא היקר יותר (כ- 50 ₪ לליטר).

ה. שמן הדקלים משמש בעיקר למאכל ובישול, וכשמן מוצק לאפיה (shortening),

ו. שמן גלעיני הדקל, בהיותו מוצק יותר בטמפרטורת החדר, משמש בעיקר להכנת מרגרינה ומוצקי אפיה, וכבסיס למוצרים קוסמטיים וסבונים.

ז. הרכב השמנים בשמן דקלים הינו מהבריאים ביותר: כ- 45 אחוז שומן רווי צמחי בריא (בעיקר חומצה פלמיטית - לא ללכת שולל אחרי 'המומחים' הקובעים שזוהי חומצת שומן רעה - פרטים נוספים בהמשך), כ- 40 אחוז נוספים – ח' אולאית (כמו בשמן זית), ושאר 15 האחוזים הנותרים – חומצות שומן בלתי רוויות.

ח. בגלל הרכב שמנים ייחודי זה, השמן הינו יציב ביותר בבישול ובטיגון (ללא יצירה של רכיבים פולרייים וגם לא פולימרים ציקליים המסוכנים לבריאות), עם נקודת עישון של מעל 250 מעלות (קנולה = כ- 210 מעלות, שמן זית = מעל ל- 230 מעלות) וחיי המדף שלו ארוכים יותר מהרבה שמנים אחרים.

ט. השמן יכול להוות תחליף מצויין למרגרינה או לחמאה במתכוני אפיה.

י. לשמן זה אין טעם לוואי והוא אינו מותיר טעם דומיננטי בתבשילים השונים.

יא. לאלו שאופים עוגות (בריאות), שמן הדקלים עדיף על פני שמן קוקוס, בעיקר משום ''ששמן קוקוס גורם לעוגה להיות דביקה ולעלות וליפול באותה מהירות כמו סופלה...'' (כעדותה של אחת הסטודנטיות בקורס חינוך לבריאות).

יב. לא להיבהל אם מוצאים בבקבוק ענן עכור של השמן – מדובר בהתגבשות ומיצוק של החלק הרווי של השמן. לפני כל שימוש, רצוי אך לא חובה, לערבב את השמן להבטחת פיזור שווה יותר של מרכיבי השמן. הנחת הבקבוק במקום חמים יותר תמיס את 'העננה' הלבנה - למי שהדבר מפריע...

יג. דעת המדע (וזוהי עמדת המדע הסותרת 'מחקרים' מגמתיים, של גופים אינטרסנטיים, שפועלים ללא הרף להפסיק את ייצור השמן ואת השימוש בו - פרטים בקורסים שלי).

1. רמת החומציות של השמן הזה הינה נמוכה מאחוז אחד וזאת תודות להיותו עשיר בנוגדי חמצון כמו ויטמין E (פי עשרה יותר משמן זית) וקרוטנואידים שונים, כולל בטה קרוטן (פי חמישה מגזר). נוגדי חמצון אלו תורמים גם הם לחיי מדף ארוכים של שמן הדקלים. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת הינו בדרגת חמיצות של 0.2 בלבד !!! מדד הטריות של השמן (מדד פראוקסיד) עומד על 2 אחוזים בלבד - ערך מעולה לכל הדעות !!!

2. ויטמין E שבשמן הדקלים בא בצורה הטבעית והמושלמת ביותר, בעיקר משום שהוא מכיל גם את ארבעת הטוקופרולים של ויטמין E וגם את ארבעת הטוקוטריאנולים שלו. שמן הדקלים הנושא את תו האיכות של הרמ"ת מכיל את כל 8 תת היחידות של ויטמין E (4 טוקופרולים ועוד 4 טוקוטריאנולים). המקור המקובל של ויטמין E הינו שמן נבט חיטה (ולא שמן זית כפי שטועים לחשוב), אך הוא מכיל רק 5 מתוך 8 תת היחידות של ויטמין E ובעיקר חסר את הרכיבים החשובים גאמא ודלתא טוקוטריאנולים.

3. השמן הינו קל לעיכול, תורם מרכיבים חשובים לתחזוקת תאים ורקמות וגם משמש כמקור אנרגיה לניצול מיידי ע''י הגוף.

4. מחקרים שונים הוכיחו כי שמן הדקלים מעלה את רמת הכולסטרול הטוב, מבלי להעלות את הכולסטרול הרע ומבלי לגרום להתפתחות טרשת עורקים (שוב, בניגוד למופיע בתקשורת).

5. מחקרים שונים הוכיחו כי הכמות והאיכות של נוגדי החמצון בשמן הדקלים מעכבת התפתחות תאים סרטניים, משפרת את בריאות כלי הדם, ומונעת ניוון והזדקנות תאים.

6. תכונה חשובה מאד: מחקרים הוכיחו כי הוא עוזר להפחית את גורם הטרשת מספר אחת, ה- (LP(a ובכך הוא אפילו עוזר לשפר את מצב טרשת העורקים.

הערה חשובה מאד: גם שמן אגוזים יכול להיות בריא וטוב לפסח וגם לכל ימות השנה, אבל בהבדל חשוב מאד מאד: שמן אגוזי לוז, הינו בריא ומומלץ לשימוש, אבל שמן אגוזי מלך איננו בריא וגם לא מומלץ לצריכה. ברור לי שרבים יחשבו שמדובר בטעות, אבל חשוב לדעת את ההרכב הביוכימי של שמנים אלו, כדי להבין מדוע שמן אגוזי מלך איננו מומלץ: שמן אגוזי מלך מכיל רכיב שומני שלילי (אומגה 6) בכמות גבוהה מאד (מעל 60 אחוז), דבר שהופך אותו לשמן בלתי רצוי. לעומת זאת, שמן אגוזי לוז מכיל רכיב שומני חיובי וחשוב ביותר - אומגה 9 בריכוז של מעל 70 אחוז, ובכך הוא מתקרב לאיכות של שמן זית. הוא גם מכיל כמות נמוכה של רכיב השומן השלילי אומגה 6 (פרטים נוספים בהרצאות השונות על שמנים טובים ושמנים רעים).

בברכת חג שמח ומלא ברכה ואושר, בבריאות טובה ואיתנה תמיד!!!

© פרופ' חיים גמליאל