אנשי מקצוע וכלי התקשורת בישראל חוזרים ומזכירים: "מדענים ישראלים גילו: הממתיקים גורמים דווקא להשמנה ולהתפתחות סוכרת" ובאותה תרועה רמה הם מתריעים: "תחליפי הסוכר פוגעים בתקשורת בין חיידקי המעיים (הטובים)". או: "חשבתם שתילחמו במשקל בעזרת ממתיקים מלאכותיים? שההמבורגר ישמין פחות עם משקה דיאטטי לידו? – תשכחו מזה!!!"
דיווחים קולניים אלו מזכירים לנו שוב ושוב שמדענים ממכון ויצמן הוכיחו כי משקאות ומאכלים דיאטטיים, המכילים תחליפי סוכר, גורמים לפגיעה בחיידקי המעיים הטובים וגם מגבירים את הסיכון לעלות במשקל ואף מעלים את הסיכון לחלות בסוכרת. בשונה מדיווחים דומים בנושא בעבר, המדענים עצמם מתגייסים במלוא העוז לבשר לנו שהנה הם המציאו את הגלגל והם הוכיחו אחת ולתמיד שהממתיקים גורמים להשמנה ולסוכרת!!!
רבים סברו שהמחקר הזה שהתפרסם בשנת 2014 בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, יגרום סערה בשוק העצום של תחליפי הסוכר, אותם 'ממתיקים מלאכותיים' שמצויים כמעט בכל בית. המחקר הישראלי היה אמור להנחית מכת מוות על הממתיקים המלאכותיים ולהוכיח בוודאות שהם מגבירים את התנגודת לאינסולין ('טרום סוכרת', 'תסמונת מטבולית') ואת הסיכון לחלות בסוכרת מבוגרים ובסיבוכים אחרים של התסמונת המטבולית. אך כעבור 7 שנים, כולם מחכים למחקר מקיף ורב משתתפים בבני אדם, שיוכיח את טענותיהם אבל כולנו יודעים ששום דבר כזה לא קרה. הם אמנם קיבלו לאחרונה פרס על מחקרם, אך אשמח להסביר לממליצים על הפרס מדוע טעו טעות גסה.
החוקרים עצמם התגייסו לקמפיין נגד הממתיקים: "המחקר שלנו מוכיח שהצריכה הנרחבת של ממתיקים מלאכותיים במשקאות ובמאכלים עלולה לגרום לפגיעה בפלורת החיידקים הבריאים במעיים, להשמנת יתר ואפילו לתחלואה בסוכרת". לדבריהם, טרדה אותם המחשבה כיצד ייתכן שממתיקים מלאכותיים דלי קלוריות אינם גורמים להפחתה במשקל הגוף והאם יש אמת בהשערה כי דווקא ההיפך הוא הנכון, כלומר שהם גורמים להשמנה. לדבריהם, תוצאות המחקר שלהם מוכיחות כי למרות העובדה שממתיקים מלאכותיים אינם מכילים סוכר, יש להם השפעה ישירה על היכולת של גוף האדם לאזן את רמות הגלוקוז בדם.
כמי שעוקב שנים רבות אחר הדיווחים השונים סביב הדילמה מה קדם למה ההשמנה או נטילת ממתיקים מלאכותיים, אני ער לעובדה שחוקרים רבים עטים על הנושא מתוך מגמה ברורה להגיע ראשונים לקו הגמר של הוכחת הטענה שהממתיקים קודמים להשמנה והם בעצם מאיצים את התפתחות ההשמנה והסוכרת. למה? כי הם יודעים שעיתון מדעי יוקרתי לא יפרסם מאמר שתומך בדעה שממתיקים מלאכותיים אינם מזיקים. להיפך, הם יודעים שטענה הפוכה (שהממתיקים הם רעים) תקבל את הכיסוי התקשורתי הטוב ביותר, ואפילו תעזור לקטוף עוד כמה גראנטים (מענקי מחקר) יוקרתיים.
אז בואו ונגלה מדוע אין במחקר הזה הוכחה לכך שהממתיקים המלאכותיים הם כל כך רעים ואיומים. תחילה יש להבהיר, אחת ולתמיד, למי שעוד לא יודע: אדם שצורך ממתיקים מלאכותיים לא משלה את עצמו שהם יגרמו לו לרזות, אלא מקווה שיש בהם כדי להפחית את הכמויות העצומות של פחמימות וסוכרים שהוא צורך כל יום. בהרצאות בקורסים השונים ובפורומים שונים אני מציג שוב ושוב את הנתונים המדעיים המצביעים על כך שכולנו צורכים פי שניים עד פי שלושה מכמות הפחמימות היומית הדרושה לנו. הצריכה העודפת הזו אכן מביאה בעקבותיה תנגודת לאינסולין, טרום סוכרת, השמנה, סוכרת ואף מחלות לב וכלי דם, בעיקר בגלל שעודפי הפחמימות הופכים כמעט מיידית לשומני דם (טריגליצרידים) עם כל המשתמע מכך.
מכאן שכאשר אדם מחליף חלק מעודפי הפחמימות בתזונה שלו בממתיקים מלאכותיים, הוא לא מביא את עצמו למחסור חמור בפחמימות אלא רק מקזז מהעודפים העצומים שיש לו בתזונה. נקודה. כאן טמון כל ההבדל בין הטענות האוויליות על השימוש בממתיקים להרזיה לבין מציאות חיינו בה דרוש צמצום דרסטי של כמות הפחמימות הפשוטות (כולל עמילנים) בתזונתנו. אם הבנו את העקרון הזה, נוכל לבחון בצורה שקולה ואחראית יותר האם יש כאן הוכחה שהממתיקים המלאכותיים הם האסון שלנו או שהם תורמים תרומה אמיתית ובטוחה להפחתת עודפי הפחמימות הריקות שאנחנו צורכים בצורה כל כך מוגזמת.
לא התעצלתי והוצאתי את המאמר המקורי והמלא מאתר העיתון Nature ובדקתי אחד לאחד את הממצאים שדווחו במאמר הנוכחי. כמבקר מדעי משופשף היטב עליתי במהרה על 'התרגילים' שנעשו במחקר זה כדי להכריח את התוצאות להגיע למסקנה שהממתיקים המלאכותיים הם רעים. אז הנה, רק על קצה המזלג, חלק מההשגות שלי:
כפי שדווח, בשלב הראשון של המחקר נתנו המדענים לעכברים מים מהולים בשלושת סוגי הממתיקים המלאכותיים הנפוצים ביותר (סכרין, או סוכרלוז, או אספרטם), במינונים שווי ערך לכמויות שמינהל המזון והתרופות האמריקני מאשר לשימוש. תוצאות החלק הזה במחקר הראו כי העכברים ששתו בקביעות מים עם ממתיק מלאכותי פיתחו אי סבילות גדולה יותר לגלוקוז בהשוואה לעכברים ששתו מים לבד, או מי סוכר.
נו, מה רע בתיאור חד וחלק כזה? יש בו הרבה "רע" – עיון במאמר עצמו מגלה שיש בו הרבה רע, לדוגמה:
א. העכברים המסכנים היו בני 10 ימים (מקביל לגיל 7 בבני אדם) – כלומר, המחקר כולו בוצע על 'ילדים רכים וענוגים' ולא על מבוגרים (למה לא לקחו עכברים בני שנה – גיל מקביל לגיל 35 בבני אדם?). אמנם, במחקרים רבים משתמשים בעכברים בגילאים האלו, אבל כאן, בגלל הקשר לחילוף החומרים וההשוואה לבני אדם, אין לכך הצדקה ולא ארחיב בנושא כדי לא להלאות את הקוראים שאינם מצויים בתחום זה.
ב. העכברים ('הילדים') קיבלו את המים עם הממתיקים במשך 11 ימים נוספים (כלומר מגיל 7 עד גיל 14 בשני חיי אדם – כלומר במשך 7 שנים רצופות, בשני חיי אדם, בתקופת 'הילדות'). חשוב לחזור ולהדגיש – במשך הזמן הארוך הזה, הם לא שתו שום משקה עם סוכר, אלא רק מים עם ממתיק – האם מישהו מכיר מציאות דומה אצל בני אדם? האם מישהו מכיר ילדים ו/או מבוגרים שנמנעים לחלוטין במשך שנים רבות מפחמימות ומשתיית משקאות ממותקים בסוכר? אפילו לא פירות או מיצים שנסחטו מפירות? אפילו לא ירקות שגם הם מכילים פחמימות?
ג. מה היה המינון של ממתיקים שניתן לעכברי ('ילדי') הניסוי הללו? הניסוח המעורפל לא יכול להטעות מבקר מנוסה – לדברי החוקרים הם נתנו את המינון 'הסביר' בעכברים, כזה שמקביל למינון המאושר (ADI) בבני אדם. האם אנחנו מבינים כבר שמדובר במינון גבוה לאורך 7 שנות אדם? למה גבוה? – המינון המאושר בבני אדם נקבע ברמה של 5 מ"ג לכל ק"ג משקל גוף, כלומר מינון של 250 עד 300 מ"ג סכרין ליום בבני אדם. זוהי כמות המקבילה ל- 12 שקיות 'מתוק וקל' ליום!!! האם מישהו מכיר ילד/מבוגר שצורך כמות כזו של סכרין כל יום, כל יום במשך שנים רבות ועם אפס סוכרים, עמילנים או פחמימות?
ד. משקאות הדיאט ומירב מוצרי הדיאט במרכולים מכילים בעיקר שני ממתיקים: אספרטם ואסוסלפם K. כלומר, בני אדם שצורכים 'הרבה' מוצרי דיאט בעצם צורכים שני ממתיקים שאחד מהם, האססולפם K הדומיננטי, כלל לא נכלל במחקר הזה. אספרטם אמנם נכלל במחקר, אבל החוקרים לא השתמשו בו להמשך המחקרים אלא רק בסכרין, אולי מתוך ידיעה שמרכיבי האספרטם (שתי חומצות אמינו) מוכרים היטב לחיידקי המעיים ועלולים להפריע לטענתם (ראו בהמשך) שחיידקי המעיים 'אינם מכירים' את הממתיק. אם נוסיף לכך את העובדה שכמות הממתיק שניתנה לעכברים הייתה גבוהה מהמקובל בצריכה יומית רגילה, ואת ההיעדר המוחלט של הסוכר בתכשירי הממתיקים, הרי שכל המסקנות שנגזרו ממחקר זה אינן ישימות לחיי היום יום בתזונה של בני אדם ('ילדים') בחברה המערבית!!!
ה. במציאות חיינו, אנשים צורכים גם משקאות דיאט וגם מזונות עתירי פחמימות, עמילנים וסוכרים. לדוגמה: שתיית משקה דיאט במהלך ארוחה. במחקר הזה לא הוסיפו פן נוסף והכרחי: ביקורת שבה העכברים יוזנו במים עם ממתיקים ועם סוכר גם יחד. מדוע 'שכחו' החוקרים לבדוק פן חשוב זה? – אינני מצליח להשתחרר מן התחושה שהם ידעו מראש שלא יקבלו תוצאות 'גרועות' כפי שציפו לקבל. הסבר: לפי מה שיוברר בהמשך, חיידקי המעיים מושפעים לרעה רק אם נותנים להם מים עם ממתיק בלבד, ללא שום סוכר, לאורך תקופה ארוכה ביותר, ומרעיבים אותם מסוכר בצורה חסרת תקדים והפוכה לחלוטין למה שקורה אצל בני אדם. על פי כל הדיווחים תזונת בני האדם משופעת בכמויות עצומות של סוכרים, כך שאין מצב כזה שבו חיידקי המעיים שלהם 'יורעבו למוות' ע"י היעדר סוכר.
ו. בהמשך בדקו המדענים את ההשערה שחיידקי המעיים הם החוליה המעורבת בתופעה הזו, ואולי אף אחראית לה, שכן חיידקי המעיים מגיבים לחומרים כמו ממתיקים מלאכותיים שאינם מזוהים כ"מזון". ממתיקים מלאכותיים, כמו סכרין, אמנם לא נספגים במערכת העיכול, אבל כאשר הם עוברים בה הם באים במגע עם טריליוני החיידקים הטובים ('פלורה') שבמעיים.
בראיונות שפורסמו מאז, החוקרים מסבירים: "החיידקים במעיים שלנו, המפרקים בשבילנו את המזון לרכיביו הבסיסיים, רגילים 'לעבוד' עם חומרים מוכרים להם, אבל הם אינם מכירים את הממתיקים המלאכותיים (גם לא את חומצות האמינו של האספרטם?! ח"ג). כשהם באים במגע עם הממתיקים המלאכותיים שאינם מוכרים להם, משתבשים המסלולים המקובלים בתהליך פירוק המזון ומובילים לתסמונת המטבולית ('תנגודת לאינסולין' ח"ג), נטייה להשמנה ולסוכרת בבעלי חיים ובבני אדם." עד כאן הציטוט מהריאיון עם אחד מהחוקרים המובילים במחקר זה.
זהו ההסבר שלהם, ומה ההסבר שלנו? – בוודאי שחיידקי המעיים של העכברים ייפגעו קשות, לאחר שהרעיבו אותם 7 שנים תמימות (11 ימי חיי עכברים) במחסור מוחלט בפחמימות, בעמילנים ובסוכרים, בניגוד גמור למה שקורה אצל בני אדם שצורכים מזונות דיאט לצד תזונה יומיומית עתירת פחמימות!!!
על פי הדיווחים בתקשורת, החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם. "ערכנו ניסוי מבוקר, שבו ביקשנו מקבוצה של מתנדבים, שלא נוהגים לאכול או לשתות ממתיקים מלאכותיים, לצרוך את החומרים הללו במשך שבוע", מספר אחד החוקרים. "במהלך כל אותו שבוע נבדקו רמות הגלוקוז והרכבי חיידקי המעי בגופי המתנדבים. הממצאים הראו כי 'רבים' (ההדגשה שלי ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז, וזאת כבר לאחר שבוע אחד בלבד של צריכת ממתיקים מלאכותיים".
נו, מה יש לומר על קביעה נחרצת שכזו? – הנה הדבר הוכח גם בבני אדם!!!
לאט לכם, על זה דווקא יש לי לומר הרבה אבל אקצר לטובת אלו שכבר התעייפו בדרך עד כאן:
נאמר בתקשורת: "החוקרים ביצעו גם ניסוי 'מקיף' בקבוצת בני אדם" – כמה מקיף היה הניסוי וכמה היו בני אדם בקבוצה הניסוי?
בחלק הראשון של הדיווח על בני האדם, החוקרים בדקו נתונים (לא עשו שום ניסוי) של 381 בני אדם ( 44% מהם גברים ו- 54% נשים) אשר היו במעקב תזונתי במשך מספר שנים. הנבדקים היו מקבוצת הגיל שבין 30 ל- 56 שנים ולא סבלו מסוכרת בתחילת המעקב. מניתוח הנתונים הגיעו החוקרים למסקנה שיש התאמה בין צריכה מוגברת של ממתיקים מלאכותיים לבין היארעות של השמנה, סוכרת ועוד.
האם תוצאות מעין אלו קבילות במדע? בוודאי שלא – ויש לכך הרבה סיבות, אבל אזכיר את הפשוטה שבהן: מי אומר לנו שהדבר הוא לא הפוך לחלוטין? אולי כל אלו שהתחילו להשמין ולגלות שיש להם נטיה לסוכרת, צרכו יותר ממתיקים מלאכותיים כדי למנוע החמרה במצב? כלומר, ההשמנה היא שגרמה לצריכת הממתיקים ולא שהממתיקים גרמו להשמנה. החוקרים במאמר מנסים לשלול טיעונים שכאלו, אך בגלל קוצר היריעה, לא אוכל להיכנס לפרטים כדי לדחות אחד לאחד את הסבריהם המלומדים.
אבל העוקץ האמיתי נעוץ בחלק השני של הדיווח על בני אדם: אצל הקורא התמים מתעורר הרושם שנעשה ניסוי 'מקיף' על קבוצת בני אדם גדולה, אבל האמת היא שהניסוי שמתואר שם בהמשך בוצע רק על 7 בני אדם – שימו לב: לא על 100 ולא על 200 ולא על 381 בני אדם, אלא רק על 7 בני אדם. הניסוי כלל מתן של ממתיקים מלאכותיים לשבעה אנשים שכל חייהם לא נחשפו לממתיקים, וראה זה פלא – על פי הדיווח לתקשורת של אחד החוקרים (מילה במילה): "רבים (ההדגשה שלי, ח"ג) מהמתנדבים התחילו לפתח אי-סבילות לגלוקוז". לאלה התמהים כמה זה 'רבים' מתוך 7 נבדקים? האם זה 6 מתוך 7? או אולי 5 מתוך 7? אספר בסודי סודות ש'רבים' משבעה זה ארבעה בלבד, לא חמישה ולא שישה. אז ארבעה ('רבים') התחילו להראות סימני אי-סבילות לגלוקוז ואילו שלושה ('מעטים') כלל לא הראו שום תסמינים שליליים.
אנו חייבים תודה רבה לצוות הנרחב של המוחות המבריקים ממכון וייצמן על שאילפו אותנו בינה וקבעו קביעה מדעית חד משמעית שארבעה מתוך שבעה זה רבים וזה מובהק מבחינה סטטיסטית ואילו שלושה מתוך שבעה הם מיעוט מבוטל וזניח. אוי מה היה לנו.
כהרגלי בקודש אני דווקא רואה את האור שבקצה מנהרת המחקר הזה, ולכן לדעתי טוב היו עושים החוקרים אילו היו מרכזים את הדיווחים על תוצאות מחקרם על השינויים בחיידקי המעיים וההשפעות על השמנה ותחלואה בלי שום קשר למוטו הזה של פסילת הממתיקים המלאכותיים. הבדיקות הגנטיות שעשו, ניסיונות ההשתלה של צואה ועוד, כל אלו יכולים להיות מרתקים כשלעצמם ואין צורך בדיווח שערורייתי על גבול ההטעיה, כדי להיכנס לפירסום בעיתון יוקרתי כמו Nature.
הייתי מייעץ להם להתרכז למשל באמירה (הבומבסטית כשלעצמה): "אנו על סף פריצת דרך בחיסול מגפת ההשמנה ע"י השתלת צואה ממתנדבים רזים אל תוך המעיים של נבדקים שמנים!!! אנו משערים שהצואה של מתנדבים רזים מכילה חיידקי מעיים טובים ויעילים יותר באיזון סוכרי ושומני הדם ואף עשויים להוביל להרזיה ולריפוי אצל הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת". מי יודע אולי יוכלו כך להגיע לפרס נובל. מה שברור הוא שלעולם לא יגיעו לפרס נובל אם יתעסקו בצורה אובססיבית בפסילת הממתיקים המלאכותיים.
נחזור למוטו האמיתי של הצריכה של תחליפי סוכר: לא על מנת לרזות, לא על מנת למנוע תנגודת לאינסולין וסוכרת, אלא בעיקר כדי להפחית ולו במעט את הצריכה המטורפת של פחמימות, עמילנים וסוכרים בתזונה המערבית. נקודה.
