top of page

מכוני מחקר והוראה

בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על ההשפעה הרעה של החלב ומוצריו על בריאותנו ומצטטים מקורות שונים להוכחת הטיעונים הללו.. האמנם יש בסיס מדעי לטיעונים אלו? האם הימנעות ממוצרי חלב תביא מזור לכולנו מהרשימה הארוכה של מחלות שנקשרו לצריכת חלב ומוצריו?

בעקבות פניות חוזרות ונשנות להבהרות בנושא זה, הבטחתי לרבים תשובה מפורטת על הנושא חלב ומוצריו במבחן המדע. להלן תגובתי המתומצתת לנושא כל כך שנוי במחלוקת. בחרתי לעשות זאת ע"י ציטוט השאלות של פונים שונים ומתן תגובה מדעית ממוקדת ותכליתית לכל שאלה.

ציטוט: "בשנים האחרונות מדברים יותר ויותר על ההשפעה הרעה של החלב ומוצריו על בריאותנו. מה דעתכם? האם יש לזה ממש בסיס?"

תגובה: תחילה אציין עקרונית כי כחוקר סרטן עם ותק של למעלה מארבעים שנה, הגעתי למסקנה חד-משמעית כי כל האמירות המצוטטות במאמרים ו/או בספרים מגמתיים נגד חלב ומוצריו, אינן עובדות מדעיות מוכחות אלא דעות מופרכות, לרוב מבית מדרשם של טבעונים המטיפים לטבעונות השוללת כל מוצר מזון שבא מן החי. תקצר היריעה מלפרט אך כדאי שיהיה ברור – על כל טענה נגד החלב ומוצריו יש תשובה מדעית השוללת אותה!!!

הערה חשובה: אין לי ולא כלום נגד טבעונות, להיפך, לכל הרוצים לבחור באורח חיים זה אומר שאני מכבד את נימוקיהם המוסריים, אך אין זה אומר שיש לגישה זו יתרונות בריאותיים על פני גישות תזונה אחרות (צמחונות, תזונה ים תיכונית, תזונת האדם הקדמון ועוד). על כך בדיוק הרצאתי בהרחבה בפעילות האחרונה של עמותת המורים בים המלח ובכל הסדנאות ברחבי הארץ. הדגשתי בעיקר את סיכומי המדע הקובעים שתזונה טבעונית מביאה למצב של חסרים קשים של רכיבי תזונה חשובים ביותר כמו B12 , אומגה 3, חלבונים, שמנים טובים, אבץ, ויטמין D , קרניטין ועוד, לצד צריכה בלתי מאוזנת של פחמימות ושל שמן צמחי רע מסוג אומגה 6 ועוד.

ציטוט: "הבעיה עם חלב – הרבה אנשים מפתחים אלרגיה לחלבון של החלב, ללקטוז."

תגובה: תחילה נבהיר – לקטוז בחלב הינו סוכר ולא חלבון. אין אלרגיה ללקטוז אלא לחלבוני החלב. יש רגישות ללקטוז. אדם עם אלרגיה לחלב, קרי לחלבוני החלב, אסור לו לצרוך חלב או מוצריו או כל מזון שיש בו מרכיב חלבי. אדם כזה אם ייחשף לחלב עלול לפתח תגובה אלרגית שיכולה להתבטא בגרד, חנק ואף במוות. אדם עם רגישות (לא אלרגיה) ללקטוז החלב עלול לפתח תגובות כמו גזים במעיים, שלשולים, עוויתות מעיים, ליחה בגרון ועוד. חלב, גבינה לבנה ואשל מכילים כמות גדולה של לקטוז ולכן אינם מתאימים לאנשים עם רגישות ללקטוז. אולם גבינות קשות, יוגורט, קוטג' ועוד מכילים ריכוז נמוך של לקטוז ויכולים לעיתים להתאים גם לרגישים ללקטוז.

ציטוט: "טוענים גם שבני אדם אינם יכולים לספוג את הסידן שבחלב בגלל רמת הזרחן שקיים בחלב. לכן עדיף לא לצרוך חלב פרה – חלב עיזים יותר קל לעיכול."

ציטוט: "כמות הסידן הנספגת בגוף גם לאחר צריכה מוגברת של מוצרי חלב מזערית ואינה מספיקה."

באשר לספיגת הסידן שבחלב – צריך להעמיד דברים על דיוקם. האם זרחן מונע לחלוטין ספיגת הסידן? בוודאי שלא. מחקרים מראים שהזרחן יפריע לספיגת עד 10% מתכולת הסידן אבל בוודאי שלא יפריע לספיגת שאר 90% מהסידן שבחלב. חשוב להזכיר שבמוצרי חלב ניגרים יש מעט סידן (100 מיליגרם ל- 100 מיליליטר), אבל בגבינות קשות תכולת הסידן יכולה להגיע גם ל- 1,000 מיליגרם ל- 100 גרם גבינה (לדוגמה: גבינת עמק לייט). מכאן שגם נוכחות הזרחן לא תפריע לספיגת מאות מיליגרמים של סידן ממוצרים אלו. אמנם ישנו הבדל קל בעיכול מוצרי חלב מפרה בהשוואה למוצרי חלב מעיזים, אך כמובן שאין לפסול מוצרי חלב מפרה. באשר לאחוזי הספיגה של סידן ממוצרי חלב, מחקרים רבים מראים שאפילו מגבינות קשות (בהן קיים חלבון הקזאין המתעכל יותר באיטיות) אחוז הספיגה של הסידן מהן עולה על 50% וזהו אחוז גבוה למדי. לדוגמה: 4 פרוסות של גבינה צהובה (שווה למאה גרם גבינה) שניתן לילדים שלנו תאפשר להם לספוג מעל 500 מ"ג סידן ליום – כמות פנטסטית לצעירים שלנו שבניית העצם אצלם הינה בשיאה בגילאים 12 עד 20 שנה !!!

ציטוט: "קיימים מוצרי מזון אחרים עתירי סידן. לדוגמה חלב סויה."

תגובה: מצטער לאכזב, אבל במאה מיליליטר משקה (חלב) סויה יש רק 100 מ"ג סידן וגם הוא מוסף באופן מלאכותי למשקה זה. זוהי טענה נפוצה אצל טבעונים, אבל טלו לידיכם קנקן של משקה סויה וקראו את טבלת הערכים התזונתיים שלו ותיווכחו בדיסאינפורמציה שמלעיטים אותנו. חשוב להדגיש שאני מאד בעד משקה (חלב) סויה אבל מכאן ועד הפיכתו למיתוס הדרך ארוכה.

ציטוט: "אמנם החלב מכיל סידן אבל יחד איתו הוא מכיל חומרים מזיקים נוספים. ניתן לקבל את כל מקורות הסידן ממקורות צמחיים-אגוזים, שקדים, טחינה וכדומה."

תגובה: תחילה נציין בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים – שספיגת והטמעת הסידן ממקורות צמחיים הינה דלה ביותר (כולל משומשום מלא) ובמקרה הטוב ביותר אינה עולה על 20 אחוז, בהשוואה למוצרי חלב בהם ספיגת והטמעת הסידן עולה על 50 אחוז !!!

נקח לדוגמה את השקדים, שמכילים קרוב ל- 270 מ"ג סידן למאה גרם – מחקרים מראים שצריכת והטמעת הסידן משקדים אינה עולה על 10% מתכולת הסידן שבהם !!! כלומר, אכילת מאה גרם שקדים (לא מומלץ) תספק לנו רק 27 מ"ג סידן, כאשר המינון היומי המומלץ הינו 1,000 מ"ג לפחות !!!

שנית, נשאל – איזה חומרים מזיקים נוספים מכיל החלב? – אנטיביוטיקה? הורמונים? מוגלה? – גופים אינטרסנטיים ומטיפים מדת הטבעונות, כולל הצמד חמד אורלי וגיא, לא בוחלים בתיאורים מפליגים של 'החומרים המזיקים' שבחלב ולכן, ברשותכם אאריך מעט בתגובתי בנושא זה:

ניקח כדוגמה את ריכוז ההורמון פרוגסטרון בחלב שעליו נאמר שהוא מצוי בכמויות גבוהות ומסוכנות בחלב ובמוצריו – אז כמה פרוגסטרון יש באמת בחלב? במשך למעלה מ- 40 שנה נעשות בדיקות יסודיות של רמות ההורמון בחלב והתוצאות היו ונותרו עד עצם היום הזה בתוך הטווח של 0.2 עד 1.2 מיקרוגרם (!!!) לליטר חלב, בהתאם לאחוז השומן של המוצר. כל חוקר מתחיל יוכל לספר לכם שמדובר ברמות אפסיות בהשוואה לרמות המוכרות בספרות הרפואית ככאלו שעלולות לגרום לנזק.

מה פירוש הדבר? – גם אם נשתה אלף ליטרים חלב ליום, לא תהיה להורמון שבהם שום השפעה שלילית או חיובית. ולמה זה? כי אם תכפילו אלף ליטר חלב במספר 1.2 מיקרוגרם של ההורמון שיש בכל ליטר, תגיעו לתוצאה של 1.2 מיליגרם של ההורמון !!! אני חוזר – שתיית אלף ליטר חלב ליום תכניס לגוף שלנו רק 1.2 מ"ג של פרוגסטרון. אני לא מכיר אפילו לא מחקר אחד שיראה שכמות כזו של הורמון תשפיע בדרך זו או אחרת.

אנא שימו לב – לא דיברתי על שתיית 3 כוסות חלב ליום, דיברתי על שתיית אלף ליטרים ליום, שגם בה אין שום סכנה מבחינת ההורמונים. לכמות האפסית שמגיעה בסופו של דבר למערכת העיכול שלנו אין השפעה כלשהיא על בריאותנו כי ההורמונים נהרסים במערכת העיכול ומה שנשאר מהם הוא ברמה של אפס מאופס וכלל לא מדגדגת את הרמה שנאסרה על ידי ה- FDA האמריקאי.

התחקיר של הצמד חמד הזה (אורלי וגיא) הינו העלבון הצורב ביותר שצריך לחוש כל אחד מאיתנו – האם הם חושבים אותנו למטומטמים? מה הם ניסו לעשות בכל התחקיר העלוב הזה? לגרום לנו להמיר את דתנו לדת הטבעונות!!! אני מכבד כל מי שדוגל בטבעונות לעצמו, אבל מרגע שהוא מנסה לרמות אותנו ולהוכיח שהטבעונות בריאה יותר על ידי נתונים מסולפים, או אז מתפקידי כמדען להוקיע תרגילים נלוזים שכאלו!!!

באשר לנוכחות האנטיביוטיקה בחלב או בבשר – עניתי על כך מאות פעמים בשנים האחרונות ולכן אגיב בצורה תמציתית אך תכליתית:

אינני נבהל מהימצאות אנטיביוטיקה, הורמונים, דיוקסינים וכדומה בדגימות של מוצרים מן החי (חלב, בשר, ביצים) – הסבירות שהם יגיעו אלי ברמה שגורמת לי נזק, שואפת לאפס. מבחינה ביוכימית – אחרי כל שלבי ההכנה של מזונות אלו לפני עלייתם לצלחת שלנו – הם כולם נעלמים ו/או נהרסים ו/או מנוטרלים והסיכון הזה הופך להיות אפסי ממש. נסביר זאת בקצרה – מדובר ברוב המקרים בחומרים בעלי זמן מחצית חיים קצר, מתפרקים בבישול, נהרסים במעבר דרך הקיבה שלנו, מנוטרלים ע"י תהליכי דטוקסיפיקציה בכבד שלנו ועוד ועוד. יחד עם זאת, אני ממשיך ודורש שהרשויות המתאימות ימשיכו לאכוף את החוקים הרלבנטיים לתחום זה במלוא התוקף ויענישו את העבריינים שבמוצריהם נמצאו שרידים של חומרים כאלו ברמות שמעל למה שנקבע בחוק.

ציטוט: " במהלך השנים האחרונות התפרסמו עוד ועוד מאמרים ומחקרים המציינים את הקשר בין חלב פרה למחלות שונות וביניהן סרטן השד."

תגובה: עבודות סקר המסכמות מידע מחקרי רחב היקף (Meta Analyses) קובעות חד משמעית שאין תחלואה מוגברת אצל אנשים הצורכים בקביעות מוצרי חלב, להיפך, סיכומי מחקר מעין אלו הראו שאנשים אלו נהנים מהגנה מפני סוגים רבים של מחלות, כולל סרטן לסוגיו. במשך 40 שנה (ולא רק בשנים האחרונות) חקרתי ובדקתי את הצד הזה של הטענות נגד מוצרי חלב ומצאתי עצמי שולל לחלוטין כל טיעון שהופיע בפירסום זה או אחר.

אל תטעו לחשוב שמאמר שמצטט כביכול מחקר מדעי אכן מביא בפניכם את פסיקת המדע. ממש ההיפך מכך – כל אחד בוחר לעצמו מאמרים או מחקרים שתומכים בדעות שלו. לי אין אינטרס לטובת צד זה או אחר ואני מביא רק פסיקות מדעיות של מאות ולעיתים אלפי מחקרים שבוחנים טיעון כלשהו, ללא הטיה לכאן או לכאן. לחסרי הניסיון אומר בקצרה – יש לייחס חשיבות למחקרים התערבותיים מבוקרים (בהם נותנים לנבדקים מוצר מסויים ובודקים לאחר זמן מה התגובות שלהם לכך, כאשר יש במקביל נבדקים שמשמשים כביקורת להשוואה) ומאידך יש להכניס לפרופורציות נכונות ומינימליות 'מחקרים' המראים כביכול קשר בין צריכת מוצר מזון כלשהו לבין תחלואה מסויימת.

לדוגמה: נמצא שאצל גברים שאוהבים בטהובן יש אחוז גבוה יותר של סרטן הערמונית. האם זה אומר שבטהובן והמוזיקה שלו גרמו לגברים הללו לסרטן הערמונית? כך בערך נראים כל המחקרים שמצאו 'הקבלה' בין צריכת חלב לבין 'ירידה בצפיפות העצם' וכדומה. כמבקר מדעי (בדימוס) של מחקרים לפני פירסומם בכתבי עת מדעיים אני מכיר היטב את כל 'התרגילים' הסטטיסטיים הללו ומבטיח לכם שאין בינם לבין מדע ולא כלום. כך גם עיוותו את מחקר סין והובילו את הבלתי מנוסים למסקנה המוטעית שהמחקר הזה מוכיח חד-משמעית שהטבעונות עדיפה. אבל על כך אגיב בהרחבה ובתכליתיות, בחסדי השם, בהזדמנות אחרת.

הדבר נכון גם לגבי שאלת הליחה שנגרמת מצריכת מוצרי חלב – שוב, בצורה ברורה הוכח במבחנים סטטיסטיים שאין קשר מובהק בין צריכת חלב והופעת ליחה בגרון. מחקרים קליניים מבוקרים הראו שאין הבדל ביצירת ליחה בין אנשים ששתו חלב פרה לבין אלו ששתו משקה (חלב) סויה. אמנם, ישנם אנשים שאצלם צריכת מוצרי חלב תגרום ליותר ליחה מהרגיל, אבל זוהי תגובה של אנשים שרגישים ללקטוז, סוכר החלב. כפי שציינתי לעיל, אנשים רגישים ללקטוז יפתחו תגובות כמו גזים, שלשולים, עוויתות מעיים ויש שיפתחו ליחה בגרון. זוהי צורה נוספת של רגישות ללקטוז וכפי שיש רבים שאין להם רגישות ללקטוז כך יש רבים שיצרכו מוצרי חלב ללא התפתחות ליחה. יתרה מזאת, מחקרים מתקדמים בנושא זה הוכיחו כי אצל חלק מצרכני החלב נוצרת תגובה של הרוק שלהם עם רכיבים מסוימים בחלב (חומרים מתחלבים) והיא זו שגורמת להם לתחושת ליחה! הוכח כי תגובה זו איננה תמיד בגלל רגישות ללקטוז וכי אין מדובר בתגובה אלרגית או דלקתית כפי שמנסים לטעון גומרים אינטרסנטיים!!!

נותרנו רק עם דילמה אחת שטרם נפתרה – האם צריכת מוצרי חלב גורמת להחמרה בסרטן הערמונית. ברור שמוצרי חלב אינם גורמים לסרטן הערמונית, אך טרם התקבלה תשובה מדעית חד משמעית לגבי השאלה האם גברים שלקו בסרטן הערמונית צריכים להפסיק צריכת מוצרי חלב מתוך הספק שמא רכיבים מסויימים בהם עלולים להגביר את התפשטות תאי הערמונית שעברו התמרה סרטנית.

לסיום – מציע לקרוא את הנספח החמישי של ספרי 'רפואת הרמב"ם במבחן המדע בן זמננו' בו הובא דיון מקיף על אבקת חלבון המיוצרת ממי גבינה ובו תמצאו מפרט מרשים של תכונות המרפא של מוצר החלב הזה, בעיקר העושר העצום של חלבוני חלב לסוגיהם השונים אשר מחקרים מדעיים אמינים הוכיחו שוב ושוב את הפעילות הרפואית המדהימה שלהם, כולל פעילות אנטי סרטנית מן המעלה הראשונה !!! על לקטופרין שמעתם? – חלבון חלב שפעילותו האנטי-סרטנית הוכחה בעשרות מחקרים מדעיים אמינים ממש כפי שהוכח לגבי רכיבים פפטידיים בחלב שתרומתם לבריאותנו בל תסולא בפז. כאמור, פרטים רבים נוספים בנספח הנ"ל.

בבריאות טובה ואיתנה תמיד

  • 22 בספט׳ 2022

האם יש לדבש ערך תזונתי ורפואי מיוחד?

בראש השנה אנו נוהגים לטבול תפוח בדבש. אכן הדבש מתוק וממתיק, ויש הסבורים שעדיף להשתמש בדבש במקום סוכר, או להחליף את הריבה בסופגניה בדבש, אך עלינו לזכור כמה עובדות מדעיות על הדבש

דבש הוא מזון טבעי נעים וטעים, עשיר במיוחד בסוכרים, בצורת תערובת של סוכר ענבים (גלוקוזה) וסוכר פירות (פרוקטוזה), עם כמויות אפסיות של ויטמינים ומינרלים. למרות הכתבות "המדעיות" לרוב הפזורות באתרי אינטרנט שונים, לא נמצא בדבש כל חומר ביולוגי פעיל העשוי להקנות לו תכונות רפואיות מיוחדות.

יתרה מזאת, ישנם יצרנים הטוענים כי גידלו את הדבורים בסביבת פרחים של צמחי מרפא, ומשווקים מוצרי דבש האמורים להיות עשירים בחומרי המרפא של צמחים אלה.

בדיקות ביוכימיות מגלות שצנצנת שלמה של דבש כזה מכילה פחות חומרי רפואה בהשוואה לתכולת חומרי הרפואה שנמצאת בגרמים בודדים של צמחי המרפא האמורים.

הדבש מכיל כ- 80% סוכר, נעכל בקלות, ו-100 ג' מספקים כ-320 קלוריות. הוא מקור מהיר של אספקת סוכר, אך אין הוא מומלץ כמקור לאנרגיה הדרושה לפעילות גופנית.

לחולי סוכרת מומלץ להימנע משימוש בדבש או לצרוך אותו בצורה מאד מבוקרת.


האמנם מספיק לאכול שתי מנות דג בשבוע כדי לקבל את המינון האופטימלי של אומגה 3? ניתוח של הנתונים המעשיים בשטח מגלה שאפילו שתי מנות ביום אינן מספיקות לשם כך.


כמה עצוב לקרוא שוב ושוב חוות דעת של 'מומחים' המדקלמים באדיקות רבה את המנטרה לפיה מספיק לאכול שתי מנות דגים בשבוע כדי לקבל את המינון הדרוש של אומגה 3. בחינת הנושא לעומק מגלה שזוהי קביעה מוטעית מיסודה וכי קיים ספק אם שתי מנות דגים ליום מספקות את המכסה הדרושה של אומגה 3.

לשם כך נדון על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

  1. נבחן תחילה מהי התכולה המקסימלית של אומגה 3 בבשר דג כמו סלמון – הנתונים מורים שתיאורתית יש במאה גרם דג סלמון כ- 1000 מ"ג אומגה 3. יש לשים לב לכך שמדובר בכמות המקסימלית – יש מקורות שקובעים שבבשר דג הסלמון אין יותר מאשר 500 מ"ג אומגה 3 לכמות של מאה גרם בשר דג !!!

  2. נניח שאדם אוכל כל יום 100 גרם דג סלמון, הרי שכמות יומית כזו אמורה לתת לו סה"כ 1000 מ"ג אומגה 3. כזכור, זוהי בעצם ההמלצה לצריכה יומית של אומגה 3 בקפסולות – 1000 מ"ג ליום. אם כך, האם נמליץ לאדם לאכול 2 מנות סלמון לשבוע או לפחות מנת סלמון אחת כל יום, כל יום, כדי לקבל מספיק אומגה 3 ? מהעובדות שהוצגו עד כאן אפשר כבר להסיק ששתי מנות סלמון לשבוע אינן מספקות את המינון הדרוש של אומגה 3.

  3. לגבי שאלת ההרס של אומגה 3 לאחר בישול, יש מצטטים מחקרים שבהם הראו שאין הרבה הרס של אומגה 3 בבשר דגים שעבר בישול. מה באמת עשו במחקרים אלו? – נטלו דג טרי ביותר, בדקו מהי כמות האומגה 3 בבשר הדג לפני הבישול. בישלו אותו במים ושוב בדקו את תכולת האומגה 3 בו. ואכן, בדרך זו גילו שהיה איבוד מזערי של האומגה 3 המקורי, ולעיתים אף ראו עליה בכמותו !!! לעומת זאת, כאשר טיגנו את הדג או צלו אותו קיבלו איבוד של עד 30 אחוזים (!!!) מתכולת האומגה 3 שבדג. יש מעט מאד אנשים שאוכלים סלמון שבושל במים, עם זאת רוב האנשים מטגנים דגי סלמון או צולים אותם או אופים אותם בטמפרטורות גבוהות (200 מעלות צלזיוס לפחות). מכאן, שאפילו מנת סלמון אחת כל יום בוודאי לא תספיק לכיסוי המינון היומי המומלץ של אומגה 3 !!!


והנה מה שקורה בחיים האמיתיים

  • עובר הרבה זמן מרגע שדגו את הדג ועד שהוא עובר הכנה ואריזה לקראת משלוח – כך הדג מאבד אחוזים אחדים של אומגה 3.

  • לאחר שמקפיאים את הדג עוברים ימים שלמים שהוא בהקפאה ועד שהוא מגיע מהצפון הרחוק אל מוכר הדגים בשכונה שלנו. בכל הזמן הזה נוצרים קריסטלים של קרח בתוך בשר הדג ובעיקר בשכבת העור שלו. קריסטלים אלו ידועים כפוגמים באומגה 3 – כך איבדנו עוד כמה אחוזים של אומגה 3.

  • מוכר הדגים בשכונה או בשוק, לא לגמרי מקפיד על תנאי הקפאה עמוקים וקורה לעיתים קרובות שעד שהוא מוכר לנו את הדג עוברים עוד כמה ימים שבהם מתקיים תהליך גרוע ביותר של הפשרה / הקפאה / הפשרה / הקפאה וחוזר חלילה – כך איבדנו עוד הרבה אחוזים של אומגה 3 (בל נשכח שלעיתים קרובות הדג יושב על המגשים / המדפים שעות ארוכות כשהוא חשוף לאור, לחום וכו' – איזה חלק בדג חשוף יותר מכל? – כמובן עור הדג, החלק שמכיל את עיקר האומגה 3 שבדג…).

  • בשעה טובה, רכשנו את הדג והבאנו אותו לביתנו – בדרך הפשיר שוב ולא תמיד אנו ערוכים לבשל אותו מייד אלא מקפיאים את הדג שוב עד ליום שבו נאכל אותו – כך אנו מאבדים עוד אחוזים אחדים של אומגה 3.

  • לקראת בישול – הפשרנו אותו, שטפנו אותו, ועכשיו הוא מוכן לבישול (כמה אחוזים נוספים נפגעו?). והנה הסוד הגדול – האם אנו מבשלים דג כזה בתוך מים? מכינים ממנו מרק? הרי רוב העולם מטגן / צולה / אופה אותו בטפרטורות מעל 200 מעלות – אשר כל המחקרים מאשרים שצורת הכנה זו פוגעת באומגה 3 (עד 30 אחוז פגיעה !!!).

  • והנה עוד 'סוד כמוס' בנושא האומגה 3 בדגים – מרביתו שוכן אחר כבוד בעור הדג וממש מתחת לעור. האם אנשים אוכלים את עור הדג? מהו הדבר הראשון שנפגע בטיגון / צליה / אפיה? – העור כמובן אשר נחרך לחלוטין וגם אם הוא נשאר, הוא כבר נהרס מהחשיפה לטמפרטורות הגבוהות (לא לשכוח שבטיגון במחבת הטמפרטורה יכולה להגיע גם למעלה מ- 300 מעלות). נו, אם לא אוכלים את העור ו/או אם העור נהרס כליל – כמה אומגה 3 עוד נשאר בדג?

  • החוקרים מדגישים בכל המחקרים אשר נעשו בנושא הבישול של דגים והרס אומגה 3 שבהם, שאין זה מן הראוי להתייחס בפשטנות לתוצאות 'הכמעט אין הרס' שהם קיבלו כי הם מדדו אומגה 3 גם בעור של הדג לאחר שוידאו שהעור יהיה מכוסה בנייר כסף או במשהו דומה כדי שלא ייחרך בשיטות הצליה…

  • ואם יש קוראים שטרם השתכנעו שכמעט כל האומגה 3 שהיה אי פעם בדג הזה הלך לאיבוד בכל דרך היסורים שהוא עבר מהצפון הרחוק ועד לצלחת שלנו, יתברר להם שגם בבית שלהם, אחרי שהדג כבר מוכן לגמרי ולפני שנתנו בו את שיניהם, הוא עובר עוד הרס של אומגה 3, כי הרי לא הוצאנו אותו מהתנור ומייד אכלנו אותו, אלא הוא עוד ישב פה, ישב שם, נאכל בחלקו, הוחזר למקרר בחלקו. בקיצור – כך התחמצנו לנו (כמעט) כל מולקולות האומגה 3 שעוד שרדו בו.

עכשיו אם נבצע הערכה מעשית של המחקרים שבהם נמצא שאין כמעט הרס של אומגה 3 לאחר בישול יתברר לנו שאין מה להשוות בין שני התהליכים: בין בדיקת מעבדה בתנאים מבוקרים, לבין בדיקה במעבדת החיים שבה קורים כל אותם תהליכי הרס עד שהדג בא אל קירבנו.

מכאן ברור שכשבאים לפסוק הלכה למעשה, אין זה ראוי לתת המלצות רק על סמך מחקר מעבדתי טהור. צריך תמיד להביא בחשבון את כל הגורמים הסביבתיים הפוגעים קשות במרכיבי הבריאות שבמזונות שלנו.

רבים שואלים – אם זהו המצב לגבי אומגה 3 בבשר הדג, למה אתה ממליץ בכל זאת על אכילת בשר דגים?

והתשובה היא בגלל שאולי התמזל מזלנו ונשאר בדג מעט אומגה 3. סיבה חשובה נוספת היא החלבון המעולה שבבשר הדג. אני סבור שאכילת דג סלמון ודומיו בריאה בגלל החלבון שלו יותר מאשר בגלל העושר שלו באומגה 3. יש תמיד להטיל ספק אם בכלל נשאר בבשר הדג המבושל מספיק אומגה 3 איכותי לאחר כל דרך היסורים שהוא עובר מהצפון הרחוק ועד לצלחת שלנו (ולא נשכח לרגע את גורל העור שלו בשיטות הכנה ובישול מקובלות…).

אם כך,

האם נמליץ על צריכת שתי מנות דג ליום, כל יום, כדי לקבל מספיק אומגה 3?

ספק גדול. בימינו נראה בטוח יותר להשלים את מכסת האומגה 3 מקפסולות שעברו תהליכי ייצור מאד מוקפדים, נקיים משאריות חומרים כימיים ובעיקר בעלות מינונים מוגברים של אומגה 3 מסוג EPA (לטיפול במחלות לב וכלי דם, באלרגיות, בדלקות כרוניות ובמחלות אוטואימוניות), או מינונים מוגברים של אומגה 3 מסוג DHA (לטיפול במחלות ניווניות של המוח, לשיפור היכולת המנטלית – כולל זיכרון, למניעת מצבי דיכאון, חרדה ועוד ועוד).

bottom of page